1. איירון מן וג'יימס בונד עוברים לסין

היכונו, היכונו. המהפכה האדומה מגיעה להוליווד וצפויה לשנות את הסרטים שאתם כל כך אוהבים. בשלב הראשון ליותר ויותר סרטים שבהם חסרה סצנה בסין – תתווסף אחת; תסריטים שבהם הנבל הראשי הוא סיני ישונו וסצנות שהצנזורה הסינית לא אוהבת – ייחתכו.

זה אמנם צפוי להשפיע יותר על הקהל המערבי מאשר על הסיני, אבל בכל זאת מדובר בהתפתחות חשובה של כלי התעמולה הסיניים, ולכן הנושא נכנס לרשימה. במיוחד כאשר מה שתזכו לראות בקולנוע תהיה תמונה מיופה של סין. לא מדובר בתסריט הזוי שיצא מסרט מדע בדיוני, אלא במציאות המתרחשת ממש מול עינינו. לאיירון-מן נוספו שלושה קטעים עבור הקהל הסיני; "ענן אטלס" בכיכובו של טום הנקס חתך כ-40 דקות מהגרסה הסינית שלו כדי להתאים לדרישות הצנזורה הסינית, וגם קוונטין טרנטינו אישר שינויים בסרט "ג'אנגו ללא מעצורים".

"מלחמת העולם Z", סרט הזומבים בכיכובו של בראד פיט, אף שינה את התסריט לאחר שכבר נכתב. במקום שמגפת הזומבים תתפרץ בסין, כפי שנכתב בתסריט המקורי שהתבסס על ספר בשם זהה, התסריט שונה ומי שיצפה בסרט לא ישמע מילה רעה אחת על סין.

מדוע כל זה קורה? הנה דוגמה קטנטנה שמסבירה את הרעיון: הסרט "שחר אדום" שצולם ב-2008 תיאר את חייהם של חבורת צעירים בעיר לא ידועה בארה"ב, שבוקר אחד מתעוררים לקולות יריות ומגלים שחיילי צבא סין משתלטים על העיר שבה הם גרים. החבורה מחליטה להקים מחתרת ומתנגדת בכוח לפלישה האדומה.

הבעיה שבה נתקלו מפיקי הסרט, אולפני MGM, הייתה שהסרט דלף לידיים סיניות. העיתונות הסינית תקפה קשות את ארה"ב בטענה שהיא מנסה להכפיש את סין. מבחינת MGM זה קרה בתזמון גרוע מאוד. החברה בדיוק נקלעה לקשיים כלכליים ונזקקה להכנסות משוק הקולנוע הגדול של סין. נחשו מה? כדי להצליח לחדור לשוק הסיני החליטו באולפנים למחוק באמצעים דיגיטליים כל ביטוי סיני בסרט – הדגלים הסיניים, הסמלים הצבאיים, הדיאלוגים – וגם הצבא הסיני שפולש לעיר הוחלף לצבא של צפון קוריאה.

השורה התחתונה היא זו: הוליווד נמצאת בקשיים כלכליים וזקוקה לכל דולר שיכול להיכנס לקופתה משוק הקולנוע הגדול של סין. מנגד, הסינים משחקים אותה קשים להשגה ומתנים את הכנסותיה של הוליווד מהשוק הסיני בשיתוף פעולה איתם. כך חברות הפקה סיניות החלו להכתיב לחברות ההוליוודיות את הנרטיב הסיני, כיצד עליהן להראות את סין, אם בכלל, כמה שחקנים סיניים צריכים להיות מעורבים בסרט ומה ייגרע מהתסריט.

בעגה האקדמית קוראים לזה הפעלה של "עוצמה רכה" (Soft Power). המשמעות היא שהמשטר הסיני משתמש בכוח כלכלי ותרבותי כדי להשפיע על דעת הקהל העולמית ועל היחסים הבין לאומיים שלו, ותעשיית הקולנוע היא רק דוגמה אחת. גם אם לא כל כך איכפת לנו שמשנים לנו את הסרטים שלנו, כשהמשטר הסיני מנסה להשפיע על תוכניות לימודים במוסדות אקדמיים או על דיווחים בכלי התקשורת המערביים, זה קצת יותר מטריד.

2. סין מפסיקה לשלוח אנשים למחנות עבודה בכפייה. או שלא

בתחילת 2013 דווח בתקשורת הסינית כי בכוונת המפלגה הקומוניסטית הסינית לשנות את שיטת מחנות העבודה בכפייה שקיימת במדינה מזה כ-60 שנה, ובהדרגתיות להפסיק לשלוח אנשים לשם. לקורא ההדיוט אלה היו חדשות טובות ומרעישות. נראה היה שמנהיגי המפלגה ריככו את עמדותיהם. האמנם?

נתונים רשמיים מראים שכ-160 אלף איש כלואים ב-350 מחנות ל"חינוך מחדש" באמצעות עבודה בכפייה ברחבי סין, נכון לסוף 2008. אבל המצב מורכב יותר. הנתון מתייחס רק למחנות העבודה בכפייה מהסוג שמשמש ל"חינוך", ואינו כולל מחנות עבודה מסוגים נוספים הקיימים בסין. לכן המספר האמיתי של המחנות צריך להיות גבוה יותר מהנתון הרשמי. הערכות שונות גורסות כי במחנות כלואים מיליוני בני אדם שעוברים עינויים מסוגים שונים כמו הרעבה, קשירה, מניעת שינה וכופים עליהם לכתוב דוחות מחשבה שבהם הם מוקיעים את אמונתם.

לפי הערכות משקיפים זרים שעליהם נסמכת מחלקת המדינה האמריקנית, בין הקבוצות השונות שנרדפות במחנות העבודה יש מבני המיעוט הטיבטי, נוצרים ומתנגדי משטר. אולם הקבוצה הנרדפת ביותר היא מתרגלי הפאלון גונג – שיטה המשלבת תרגול מדיטציה לצד עבודה פנימית של שיפור מוסרי – לפחות מחצית מהאסירים המוחזקים כיום במחנות העבודה בכפייה בסין הם מתרגלי השיטה.

לאחר הפרסום המרעיש בתקשורת, ה"אפוק טיימס" קיים ראיונות עם אנשי מפלגה בצ'ונג-צ'ינג, עיר גדולה בדרום-מערב סין. בראיונות הם הביעו חשש שסיום שיטת המחנות תיתפס כהודאה בפשעים המבוצעים במחנות. כך הם עצמם ייאלצו לשלם מחיר אישי, לאחר ששלחו לשם עשרות אלפי אנשים תחת שרביטו של מזכיר המפלגה הקודם בעיר, בו שי-לאי, שנכון למועד כתיבת שורות אלה עומד למשפט ראווה בסין באשמת שחיתות.

שבועות ספורים לאחר מכן, אתרי אינטרנט האוספים עדויות על רדיפת הפאלון גונג דיווחו כי אכן מספר האנשים הנשלחים למחנות צנח בחדות, אולם במקביל עלה בחדות מספר האנשים הנשלחים לבתי סוהר, במקום למחנה עבודה.

אז האם הרפורמה במחנות לחינוך מחדש באמצעות עבודה בכפייה היא אכן אמיתית, או שהיא טריק המשמש את המפלגה ומשרת את האינטרסים שלה? אם תשאלו את הארי וו, ששהה במחנה כזה במשך 19 שנה, מדובר באשליה. "בעבר דיברו על רפורמות בפולין, בגרמניה המזרחית וברוסיה הסובייטית. האם הייתה אי פעם מערכת קומוניסטית שעברה רפורמה ונהפכה למערכת פוליטית חופשית? אין סיכוי, זה בלתי אפשרי", הוא אמר לתחנת רדיו בגרמניה.

גם האנליסטים שדיברנו עמם לא מאמינים להבטחה הזו, ביניהם מאיה וואנג, אנליסטית ב"משמר זכויות האדם" בהונג-קונג, שאמרה: "אנחנו חוששים מכך שסין מחליפה את המונח 'חינוך מחדש באמצעות עבודה' במערכת מעצר מנהלית שונה".

"השם עשוי להשתנות כיוון שהוא לא נראה טוב. אבל המטרה של המפלגה הקומוניסטית תישאר זהה", אמר ג'ונְג וֵיי-גואנג, חוקר משטרים טוטליטריים שמושבו בגרמניה. לדעתו זאת רק תעמולה.

בכל מקרה, בימים אלה עדיין לא ברור האם באמת תצא לפועל רפורמה במחנות העבודה בכפייה, או שאזרחי סין יגלו שזה היה רק חלום ובסופו של יום נשארה אותה הגברת בשינוי אדרת.

3. הרגע שבו מגלים שאין כסף בחדרי הכספות

בחודש יוני החל לעלות ריח לא טוב ממערכת הבנקאות של סין. כאשר בנקים במדינה מסוימת צריכים כסף בטווח קצר של ימים בודדים, הם בדרך כלל לווים אותו מבנקים אחרים באותה מדינה, בריבית נמוכה יחסית וכמעט קבועה שעומדת על אחוזים בודדים. אבל בחודש יוני הריבית עלתה בתוך יום אחד לרמה הגבוהה ביותר אי פעם בהיסטוריה של כלכלת סין, מעל עשרה אחוזים.

העלייה החדה הזו רמזה על משבר אמון במערכת הבנקאות, בין הבנקים בסין, כפי שקרה בארה"ב ב-2008, רגע לפני שמערכת הבנקאות שם קרסה והמשבר הכלכלי פרץ. אז, כמו היום, הבנקים היו במצב פיננסי קשה, אבל אף אחד מהם לא ידע על מצבו הקשה של השני. לבסוף הם גילו את זה וחששו שאם ילוו כסף אחד לשני, לא יוכלו לקבל אותו בחזרה, וכך הריבית בין הבנקים קפצה בעשרות אחוזים.

שלושה ימים לאחר מכן אפשר היה לראות את הבעיה בשטח. לקוחות שהגיעו למשוך כסף מסניפי הבנק הגדול בסין (ICBC) לא הצליחו למשוך אותו. הכספומטים לא תפקדו בכמה ערים ברחבי סין, פקידי הבנק לא עבדו, ואפילו לא ניתן היה לבצע העברות כספים דרך האינטרנט. למחרת היום, גם מערכת העברת הכספים של בנק אוף צ'יינה, הבנק השלישי בגודלו בסין, הפסיקה להוציא כסף.

יומיים מאוחר יותר צוטטו בחלק מכלי התקשורת מקורות אנונימיים שטענו כי הבנק המרכזי של סין נאלץ להזרים מיליארדי דולרים לבנק לא ידוע בסין כדי למנוע ממנו לפשוט רגל. באותו זמן פורסם כי מספר בנקים סיניים הפסיקו להלוות כספים באופן זמני, ככל הנראה בגלל בעיית נזילות.

הבנקים הסיניים הכחישו שנקלעו לבעיה כספית. הם טענו שהבעיה בכספומטים ובמערכות העברת הכספים נבעה מ"עדכוני מערכת". התירוץ הזה כמובן לא שכנע את התקשורת העולמית שגעשה ורעשה. הכותרות רמזו על משבר כלכלי בסין ותחזית הצמיחה של סין ירדה. פתאום הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, שאמורה הייתה לעקוף את ארה"ב בעשור הבא, כבר לא כל כך יציבה.

חודשיים מאוחר יותר הריבית בין הבנקים ירדה וכלכלנים לא מעטים בחרו לרכך את הסופה, ולהתעלם ממה שעשוי להיות המשבר הגדול הבא. דבר דומה קרה רגע לפני שיא המשבר האחרון בארה"ב, כאשר נשיא ארה"ב הודיע שהמצב תחת שליטה והכלכלה חזקה.

4. זיהום האוויר החמור בהיסטוריה

סין שורפת פחם כמעט כמו כל מדינות העולם ביחד. כ-80 אחוז מהחשמל שלה מיוצר על ידי מפעלי פחם, בהשוואה ל-45 אחוז בארה"ב ב-2010, ופחות מ-30 אחוז במדינות ה-OECD באירופה, לפי מנהל האנרגיה והמידע של ארה"ב.

לכן, אף אחד לא צריך להיות מופתע שבסין נמצאות 16 מתוך 20 הערים המזהמות ביותר בעולם, ביניהן העיר לִין-פֶן בצפון סין שתוארה על ידי הבנק העולמי כ"עיר המזהמת ביותר בעולם".

אף אחד גם לא צריך להיות מופתע שבאמצע ינואר נאס"א פרסמה תמונות לוויין שצולמו מעל שמי סין וחשפו מצב עגום. "[סין] מתמודדת עם אחד מזיהומי האוויר הגרועים ביותר בהיסטוריה של התקופות האחרונות", נכתב לצד התמונות שבהן נראו ענני פיח גדולים מכסים את השמים. כלי התקשורת של המפלגה הקומוניסטית דיווחו כי ענני העשן כיסו 30 ערים מרכזיות בסין. ממדידות שנערכו העלו כי מדובר בחומרת זיהום הנצפית רק בסמוך לשרפות של שטחי יערות גדולים. בפרובינציית גֶ'ה-ג'יאנג העשן היה סמיך כל כך, שכאשר מפעל רהיטים במרכז העיר עלה באש לקח שלוש שעות להבחין בכך.

זיהום האוויר השורר בסין ברוב ימות השנה עשוי לגבות בעתיד הקרוב מחיר לא קטן בכלל. באתר ההדלפות "ויקיליקס" נחשף מכתב שהוכן בקונסוליה האמריקנית בגואנג-ג'ואו. במכתב מצוטט סגן מנהל הסוכנות הארצית להגנה על הסביבה בסין, באומרו שעלות הנזק לסביבה עולה לסין בכל שנה כ-10 אחוזים מהתמ"ג שלה.

אלה עדיין הערכות שמרניות. באותו מכתב בוויקיליקס מצוטט איש אקדמיה בהארווארד שמעריך כי עד 2030, 15 אחוז מהתמ"ג של סין יתבזבז על טיפול בחולים שיסבלו מנזקי זיהום אוויר. איש אקדמיה אחר מאוניברסיטת ייל מעריך שלמעלה מחצי מהתמ"ג של סין יימחק בגלל הוצאות הקשורות בנזקי זיהום אוויר.

כדי למזער את הבעיה, המשטר הסיני סגר בשנים האחרונות מעל 100 מפעלים מזהמים, וניסה לצמצם את מספר כלי הרכב בכבישים. אולם לא מופרך להעריך שכל עוד שריפת הפחם המזהמת הולכת יד ביד עם המשך הצמיחה המהירה של סין, בבייג'ינג לא ימהרו להפסיק את זיהום האוויר. לפי רוב ההערכות, צריכת הפחם של סין צפויה להמשיך לגדול בשנים הקרובות, עובדה שכנראה תתברר כמסוכנת לעם הסיני, לכלכלת סין ואף לחלק מהמדינות השכנות שענני הפיח נישאים אליהן ברוח.

5. מישהו קונה זהב, הרבה זהב

אתם בטח שואלים מדוע הנושא הזה נכנס לרשימה ומדוע הוא מעניין. סין רוכשת זהב. גם ארה"ב רוכשת זהב, וגם גרמניה, איטליה, צרפת ואפילו קרן המטבע הבין-לאומית. למעשה לכל אלה יש יותר זהב מאשר לסין, שמדורגת במקום השישי בעולם בהחזקת זהב. אז מה אכפת לנו?

סין רוכשת זהב בקצב מהיר, אפילו מהיר יותר מקבוצת המדינות שהוזכרה למעלה, ואפילו בקצב מהיר יותר מכל יתר המדינות בעולם. קצב הרכישה המהיר הזה משפיע אמנם על מחיר הזהב, אבל כל זה לא חדש, ולא מצדיק הופעה ברשימת האירועים שמעצבים את עתידה של סין.

אז מה בכל זאת הכניס את הנושא לרשימה? השאלה היא מי בסין רוכש את כל הזהב הזה, למה הוא רוכש אותו ומה ההשלכות של זה.

כמובן, המועמד הטבעי לרכישת הזהב הוא הבנק המרכזי של סין, ולא קשה לנחש מדוע. מאז 2007 הבנק המרכזי השתמש ביתרות מטבע החוץ שאגר כדי לרכוש זהב, והקפיד כל הזמן להגביר את קצב הרכישה. לשם המחשה, ב-2011 הוא רכש 490 טון זהב, כמות כפולה מזו שרכש שנה קודם לכן. נתונים עדכניים יותר קשה להשיג, מפני שהבנק המרכזי חושף רק אחת לחמש שנים את כמות הזהב שהוא מוסיף לרזרבות שלו. בחודש מאי האחרון אמר סגן הנגיד הסיני שלבנק המרכזי יש 1,054 טון, מה שמיקם אותו במקום השישי בעולם בהחזקת זהב.

הבנק המרכזי רוכש את מרבית הזהב משוק הזהב של לונדון. אבל זהב נכנס לסין בכמויות גדולות גם מהונג קונג, למשל, וממקורות נוספים. אז מי רוכש אותו?

ככל הנראה אלה לא המשקיעים המוסדיים בסין, וגם לא התעשיינים, שאת הזהב שלהם הם רוכשים בתוך סין, מיצרנים מקומיים – סין היא יצרנית הזהב הגדולה בעולם. מה שמשאיר רק אופציה אחת: את רוב הזהב שמיובא לסין רוכשים אנשים פרטיים.

מדוע אנשים פרטיים רוכשים זהב? הסבר אחד לכך הוא שהציבור משתמש במתכת הצהובה כדי להגן על עצמו מאינפלציה השוחקת את הערך של הכסף שלו. זהב נחשב לסחורה "שומרת ערך" בתקופות של אינפלציה. אולם בשנים האחרונות רואים שהציבור ממשיך לרכוש זהב גם בתקופות שבהן האינפלציה הוקלה. לכן חייב להיות הסבר נוסף לתופעה.

ההסבר הטוב ביותר הוא שאנשים בסין משתמשים בזהב כמפלט מפני נפילה של הבנקים, נפילה של מחירי הנדל"ן, ירידות בבורסה, ואף מפני ירידה בערך המטבע שלהם. כשאנשים לא סומכים על הבנקים, הם לא יפקידו בהם את כספם. כשהם חוששים מהתפוצצות בועת הנדל"ן, הם לא ירכשו דירה, ועל השקעה בבורסה אין מה לדבר – הבורסה הסינית משולה לקזינו, שבו המזל קובע את תנועת הז'יטונים. הפתרון הוא לשים את הכסף על זהב.

הבשורה הטובה היא שהבנקים הסינים עוד לא התמוטטו ומחירי הנדל"ן לא קרסו. הבשורה הרעה היא שרכישת הזהב היא סימן לפאניקה, ורמז למה שחושב הציבור על מצב הכלכלה.

6. המזימות שעשויות למוטט את ההנהגה

בשנה האחרונה נחשף אחד הסיפורים הגדולים ביותר בסין בעשור האחרון, הכולל – לפי מקורות שונים – מזימה לתפוס את השלטון בכוח, רדיפה אחר בצע כסף, ורצח המונים. ברקע מעורבים מנהיגי המדינה ופוליטיקאים בכירים שעשו איתם יד אחת.

הסיפור החל בפברואר 2012 וקשה לדעת היכן יסתיים. בכירים במפלגה הקומוניסטית הסינית החלו ליפול בזה אחר זה כמו אבני דומינו, נחקרו ופוטרו מתפקידם. מי שהצית את הפרשה היה מפקד כוחות הביטחון במחוז צ'ונג-צ'ינג, וואנג לי-ג'ון, שהגיע לקונסוליה האמריקנית בעיר וניסה לבקש מקלט, לאחר שנפתחה נגדו חקירת שחיתות. ברשותו היו, לפי דיווחים, מסמכים המפלילים בעבירות שונות בכירים במפלגה, בהם מזכיר המפלגה בעיר, בו שי-לאי. האמריקנים סירבו לבקשת המקלט שלו, והסגירו אותו בחזרה לסין, שם הוא נשפט ונגזרה עליו תקופת מאסר ממושכת.

האבן הבאה במפולת הייתה ה"בוס" שלו – בו שי-לאי, אותו מזכיר מפלגה בעיר. בזמן כתיבת שורות אלה בו שי-לאי עומד למשפט ראווה המכונה בתקשורת העולמית "משפט המאה", שככל הנראה יגזור את דינו לתקופת מאסר ממושכת או מוות. הוא מואשם בעבירות שחיתות והלבנת הון, אולם הפרשה זכתה למירב הכותרות בעולם בשל העובדה שאשתו, גו קאי-לאי, הרעילה למוות את הידיד הבריטי של המשפחה, ניל הייווד, שכנראה שימש עבורה כצינור להברחת כספים לחו"ל. גו נשפטה אף היא ונגזרה עליה תקופת מאסר ממושכת ועונש מוות על תנאי.

אך הסיבה המרכזית לנפילתם של אלה שהוזכרו, ואלה שעוד צפויים ליפול, אינה מעילה בכספים, אלא שותפותם לביצוע של החלטה שקיבל מנהיג סין לשעבר, ג'יאנג דזה-מין ב-1999, שבעטיה הוגשו נגדו מאז ברחבי העולם מספר תביעות בגין פשעים נגד האנושות: רדיפתם של מתרגלי הפאלון גונג. הנושא הזה מצוי כיום בלב לבה של הטלטלה הסוחפת את הפוליטיקה הסינית.

בסין יש כידוע רק מפלגה אחת, והפוליטבירו המנהל אותה הוא במידה רבה "קופסה שחורה" למתבונן מבחוץ. ובכל זאת ניתן כעת למפות בתוכו שני מחנות פוליטיים. המחנה הראשון מזוהה עם ג'יאנג דזה-מין, שאמנם פרש לגמלאות לפני כעשור, אך עדיין מחזיק בכוח רב מאחורי הקלעים ומנסה לשמר אותו. כל הפוליטיקאים שנפלו משתייכים למחנה זה.

המחנה הנגדי מזוהה עם מנהיג המפלגה הנוכחי שי ג'ין-פינג ועם קודמו הו ג'ין-טאו, ומתאפיין בתמיכה פומבית ברפורמות פוליטיות, אף שלא ערך שום רפורמות פוליטיות משמעותיות עד כה. מקורות בבייג'ינג דיווחו כי בשנה האחרונה דיברו חלק מאותם אנשי מחנה על שיקום המוניטין של הפאלון גונג, הפסקת הרדיפה נגדם והעמדתם של הפושעים לדין, בין היתר כקלף פוליטי נגד יריביהם מהמחנה השני. אולם לפי מקורות בבייג'ינג, זה נעשה בעיקר מחשש שאם לא יבוצעו שינויים במדיניות הרדיפה, בסופו של דבר יעמדו כל אנשי המפלגה בפני חקירה.

מנגד, הם גם מבינים שאם יחשפו את הפשעים הם עלולים לשמוט את הקרקע מתחת לרגליהם, מכיוון שהלכה למעשה, הפשעים בוצעו וממשיכים להתבצע במשמרת שלהם. הסיפור, שעוד לא תם, חשף את הבקיעים הגדולים באחדות השורות של ההנהגה הסינית וחידד את התחושה שסין צפויה לחוות זעזועים פוליטיים נוספים.