משמשון ואדיפוס ועד דנטה ואודין: שוב ושוב מלמדים הסיפורים הגדולים שהאדם מתחיל לראות באמת דווקא כשהראייה הרגילה שלו נסדקת
מאיה מזרחי | 12 ביולי 2026 | פילוסופיה | 4 דק׳
כשהעיניים כבות, האמת נדלקת | תמונה למחשבה
יש סמלים שהאדם מבין הרבה לפני שהוא יודע להסביר אותם. עוד לפני שהפכו למושגים פילוסופיים או לדימויים ספרותיים, הם כבר עיצבו את הדרך שבה בני אדם חשבו על העולם. האור הוא אולי הבולט שבהם.
כמעט בכל תרבות האור מציין לא רק תופעה פיזיקלית, אלא גם ידיעה, אמת והתגלות. כאשר דבר מתבהר, אנחנו אומרים שראינו אותו באור חדש; כאשר אנו מבינים לפתע, נדמה כאילו עינינו נפקחו. מנגד, החושך נתפס כשם אחר לבלבול, לפחד, לבורות ולמה שעדיין נסתר מן העין. לא במקרה, עוד לפני הופעת החיים עצמם, נשמע הציווי האלוהי: "יהי אור".
אבל דווקא כשהסמל הזה נראה ברור כל כך, הסיפורים הגדולים מתחילים לסבך אותו. אם האור הוא הדרך אל האמת, מדוע שוב ושוב האדם מתחיל לראות באמת דווקא כשהראייה הרגילה שלו נפגעת?
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
מקור: Chronicle/Alamy Images