מהקול של ההורים בילדות, דרך רשת ברירת המחדל במוח ועד למוזות, נביאים ושדים ספרותיים – ההיסטוריה והמדע מציעים תשובה מטרידה: המחשבות שלנו אולי פחות "שלנו" ממה שנדמה
מאיה מזרחי | 8 באוקטובר 2025 | פסיכולוגיה | 12 דק׳
מי באמת חושב את המחשבות שלנו?
בתרבות העכשווית חוזרת שוב ושוב הקריאה: "תקשיבו לרגשות שלכם". אם אתם כועסים – הביעו זאת; אם אתם עצובים – תנו לזה מקום; ואם משהו "מרגיש נכון" – אולי זה סימן שכדאי לפעול. סדרות טלוויזיה מחזקות את המסר כי "הרגשות הם מצפן פנימי", ושהדרך לחיים אותנטיים עוברת דרך הנאמנות להם. גם בעצות לגבי קריירה נפוץ לשמוע: "ללכת אחרי הלב".
אבל לא רק לרגשות יש מעמד מרכזי – גם למחשבות. אנו חיים בעידן שבו רעיונות הפכו למטבע עובר לסוחר: ציוצים בטוויטר, ניתוחים בפודקאסטים, פסקאות שנונות הזורמות בלי סוף בפידים. התרבות מעודדת אותנו "לחשוב בקול רם", לנסח תובנות בקלילות ובחדות, לשתף פרשנויות ולהציף דעות אישיות וקולקטיביות בלי הרף.
אבל עד כמה המחשבות והרגשות האלה באמת שייכים לנו? הפסיכולוג ג'ורדן פיטרסון מזכיר בהרצאתו את דברי הפסיכיאטר קרל יונג: "אנשים אינם מחזיקים ברעיונות – רעיונות מחזיקים באנשים". לטענתו, כ-95% ממה שאנו אומרים אינו מקורי כלל ואין לו קשר אלינו. רוב מה שעולה לנו בראש מקורו בהורים, במורים, בחברים ובתרבות שספגנו לאורך השנים. כשאנחנו מדברים או חושבים, לעתים קרובות אלו אינם "אנחנו", אלא קולו של מישהו אחר המדבר דרכנו.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
אילוסטרציה: מגזין אפוק