תיאוריית "מסלול הריצה ההדוני" טוענת כי רמת האושר שלנו נוטה לשוב לנקודת מוצא קבועה, גם לאחר אירועים משמעותיים בחיים. אם כי מחקרים עדכניים מעלים סימני שאלה לגבי המודל הזה ומציעים לשכלל אותו
מאיה מזרחי | 10 באוקטובר 2024 | פסיכולוגיה | 10 דק׳
מסלול הריצה ההדוני – מדוע רמת האושר שלנו תמיד תישאר בסיסית
דמיינו שיצאתם לחופשה מהנה בחו"ל, מצאתם אהבה או הצלחתם לרכוש את בית חלומותיכם – האם זהו הרגע שבו תהיו מאושרים באמת? ואם כן, למשך כמה זמן? עכשיו דמיינו שאתם מתמודדים עם מחלה או חווים פרידה מבן או בת הזוג – האם הכאב הזה ימנע מכם לחוות אושר? ואם כן, עולה אותה שאלה – לכמה זמן?
על פי תאוריית "מסלול הריצה ההדוני" (Hedonic Treadmill) המכונה גם "הסתגלות הדונית" (Hedonic Adaptation), שנוסחה על ידי הפסיכולוגים פיליפ בריקמן ודונלד ט. קמפבל בשנת 1971, השגת מטרות נכספות כמו קידום בעבודה, רכישת בית חדש או יציאה לחופשה מביאה לעלייה זמנית ברמת האושר. עם זאת, ככל שהזמן חולף, ההתרגשות מתפוגגת ואנו מתרגלים למצב החדש, מה שמוביל לחזרה לרמת האושר שהייתה לנו קודם לכן. באותו אופן, גם אירועים שליליים כמו מחלה או פרידה עשויים לגרום לירידה באושר, אך לאחר תקופת הסתגלות, רבים מאיתנו שבים לרמת האושר שאליה הורגלנו.
"כאשר אנו משיגים את מטרתנו הגבוהה ביותר ומלווים בתחושת הצלחה וסיפוק, תחושה זו נוטה להתפוגג עם הזמן, ובסופו של דבר מתחלפת בתחושת ריקנות ואדישות חדשה", מציינים הפסיכולוגים. הדבר מזכיר את הדרך שבה אנו מתרגלים לריחות – בין שהם נעימים ובין שהם אינם נעימים – בתחילה הם מורגשים בעוצמה ותופסים את תשומת ליבנו, אך עם הזמן אנו מפסיקים לשים לב אליהם. במחקרם, הציעו בריקמן וקמפבל שמערכת הרגשות שלנו מתנהגת באופן דומה ביחס לנסיבות חיינו – כל חוויה, חיובית או שלילית, משאירה בסופו של דבר השפעה זמנית בלבד.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
אנו נוטים לשגות ולחשוב שהאושר האמיתי מחכה לנו תמיד מעבר לפינה – במטרה הבאה, בקשר החברתי הבא או בחופשה הקרובה | איור: יוני גודמן
