אריסטו לימד אותנו כי השאלה מה היא צורת הממשל הטובה ביותר אינה מובנת מאליה, אך כלל האצבע שמבטיח שלטון טוב הוכרע מזמן
מאיה מזרחי | 11 ביולי 2024 | חברה והיסטוריה | 7 דק׳
זהירות, דמוקרטיה
אחד הוויכוחים החוזרים ונשנים לאורך ההיסטוריה הוא מה היא צורת הממשל הטובה ביותר. אריסטו, אולי ההוגה הראשון שעסק בזה, הגדיר שישה סוגי משטרים – מתוכם שלושה טובים (מלוכה, אריסטוקרטיה, פוליטיאה) ושלושה רעים (טירניה, אוליגרכיה ודמוקרטיה).
העיקרון המנחה שאריסטו דיבר עליו היה שכל עוד השליט פועל למען אחרים ואינו חושב על עצמו, צורת השלטון שלו תהיה טובה. מלוכה, למשל, יכולה להיות טובה אם המלך מקבל החלטות לטובת העם או הקהילה בכללותה. אריסטו המשיל את מודל המלוכה ליחסים בין אב המשפחה, שמבחינה היררכית אחראי על הבית, לבין בנו, הנמצא תחתיו. אב עשוי לקבל לעתים החלטות שבנו אינו אוהב, ממש כפי שמלך יכול לקבל החלטות שהקהילה אינה מרוצה מהן. עם זאת, כל עוד האב עושה זאת מנקודת מבט החושבת מה טוב לילדו, כפי שמלך מושל למען הקהילה בכללותה, מדובר במודל חיובי.
הבעיה מתחילה כאשר המלך פועל למען שימור כוחו. אז הוא הופך לעריץ ("טירן") והמדינה הופכת לרודנית ("טִירַנְיָה" – צורת ממשל רעה). העריץ משחית את המערכת, הורס את הפוליטיקה ואת החוקה והופך הכול בהתאם לרצונו, לטובתו ולטובת קרוביו. מודל כזה של רודנות, טען אריסטו, הוא הגרוע מכל שש שיטות הממשל מכיוון שהוא מגלם את מערכת היחסים שתהיה בין אב המשפחה לעבד ולא בין אב לבנו. דמיינו אב השולט על בנו לא כדי להבטיח שיהיו לו חיים מאושרים, אלא כדי להבטיח לעצמו חיים מאושרים.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו