דור שחר גדל ברצועת עזה, בעיר ח'אן יונס, למשפחה מוסלמית בת חמש נפשות. כשהיה בן 7 למד בבית הספר כי עליו לרצוח יהודים. בגיל 12 וחצי ברח מהבית ועבר לחיות באתר בנייה בישראל. בריאיון למגזין אפוק הוא מספר את סיפורו המלא
"אבא שלי נכנס לכיתה, התחיל להרביץ לי ואמר: 'כן! צריך לרצוח יהודים'"
"כשהתחלתי ללמוד בבית הספר, בכיתה א', במשך חודש לימדו אותנו לכתוב אותיות בערבית ולקרוא. אחרי חודש התחילו ללמד אותנו להרוג יהודים. אמרו לנו בבית הספר ש'זאת מצווה גדולה להרוג יהודים, כי היהודים לקחו את האדמה שלכם, ואתם תילחמו עד טיפת הדם האחרונה להחזיר את האדמה'. הסבירו לנו שהאדמה כוללת את יפו, תל אביב, ירושלים, כל הארץ בעצם", אומר בריאיון למגזין אפוק דור שחר, שגדל כילד בשם איימן אבו סובוח בח'אן יונס שברצועת עזה.
"הכרתי שם חיילים, יהודים שהיו מגיעים לשוק לעשות קניות. לא הייתה אינתיפאדה, לא היה כלום, היה שקט מוחלט. סיפרו לנו שליהודים יש שלוש רגליים. שהיהודים רוצחים ילדים, נשים, גברים, זקנים. שפעם הם היו מוסלמים, אבל הם הפכו להיות כופרים יהודים, והמצווה הכי גדולה היא להרוג יהודים. כל התלמידים בכיתה היו צריכים לומר: 'בשם הדת, בשם אלוהים, בשם מוחמד של האסלאם – רוצחים יהודים'".
שחר מספר שלא קיבל את זה. "אני סירבתי לקבל את הדבר הזה. כל הילדים בכיתה אומרים: 'אטבח אל יהוד' ו'לשחוט את היהודים'. אני ביקשתי מהמורה לצאת לכיוון השירותים לשטוף פנים, כי באמת לא הרגשתי טוב ופשוט רציתי לצאת מהמקום הזה. בתגובה הוא מיד נתן לי סטירה, לקח אותי לחדר של המנהל ולחש לו משהו באוזן לגביי. המנהל ביקש ממני לעמוד עם הפנים לקיר ונתן לי מכה בגב עם גומי. אחרי זה הוא ביקש ממני לומר לאבא שלי שיבוא איתי למחרת לבית הספר.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו