מומחי אקלים מזהירים שוב מפני קטסטרופה מתקרבת. מה האדם הפשוט צריך להבין מכך?

בחודש שעבר הזהירו מומחי אקלים כי לאנושות נותרו שנים ספורות לפעול לפני שהעולם יתדרדר באופן בלתי הפיך אל עבר אסון סביבתי. דוח של "הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים" (IPCC), המהווה סינתזה של שלושה דוחות רחבים שפורסמו בסוף 2021 ובמהלך 2022, הזהיר כי אלא אם פליטת הפחמן וגזי חממה אחרים יקוצצו בצורה דרסטית ומיידית, כדור הארץ יתחמם ב-1.1 עד 2.4 מעלות צלזיוס עד שנת 2100. שינוי שיוביל לנזקי שריפות, לאובדן מגוון ביולוגי, למחסור במים, לתמותת עצים, לאובדן אלמוגים במי ים חמים, ועוד^[1].

כיום רווחת הסכמה כללית בקרב מדעני פאנל האו"ם החוקר את האקלים כי אירועי מזג אוויר קיצוניים, כמו בצורת וסופות, יהפכו לשכיחים או אינטנסיביים יותר בעתיד. מייקל מאן (Michael Mann), אחד ממומחי האקלים המפורסמים בעולם, ביקר את דוח ה-IPCC בטענה שהוא "יותר מדי שמרני" בחיזוי ההשלכות החשובות של שינויי האקלים, "כולל התמוטטות שכבת הקרח היבשתית, עליית פני הים ועלייה באירועי מזג אוויר קיצוניים"^[2].

הביקורת של מאן אולי לא הגיעה במקרה. הטענות החמורות בדוח ה-IPCC סווגו ברמת ביטחון נמוכה עד בינונית, דבר הרומז כי הראיות מאחוריהן מוגבלות ואינן חד משמעיות. בהקשר הזה אביא כאן תחזיות אקלים שפורסמו בעשרות השנים האחרונות ומלמדות לקח היסטורי חשוב – גם אם רואים לאורך השנים מגמה של שינויי אקלים, ברבות מהתחזיות קיימת נטייה להציג עתיד שחור באופן קיצוני וחסר פרופורציה.

דצמבר 1939

"כל הקרחונים היבשתיים במזרח גרינלנד נמסים במהירות", דיווח עיתון Harrisburg Sunday Courier. "אפשר לומר ללא הגזמה שהקרחונים – כמו אלה שבנורבגיה – עומדים בפני אפשרות של קריסה קטסטרופלית", צוטט פרופ' הנס אהלמן (Hans Ahlmann), גיאולוג שוודי, שדיווח את הדברים ל"אגודה הגיאוגרפית" לאחר שחזר ממסע לאוקיאנוס הארקטי^[3].

מאי 1947

"האפשרות של עלייה עצומה במפלס האוקיאנוס שתגרום להצפה נרחבת […] נדונה אתמול על ידי ד"ר הנס אהלמן, גיאו-פיזיקאי שוודי ידוע", נכתב במאמר בעיתון The West Australian^[4]. "השינוי הארקטי חמור כל כך שאני מקווה שתוקם במהירות סוכנות בין-לאומית שתחקור את המצב על בסיס גלובלי", אמר אהלמן.

פברואר 1952

"הקרחונים היבשתיים של נורבגיה ואלסקה הצטמצמו למחצית משטחם בהשוואה ללפני 50 שנה", אמר ד"ר ויליאם קרלסון (William Carlson), מומחה לאזור הארקטי, על פי רשת חדשות אוסטרלית המופעלת על ידי The Cairns Post^[5].

אוקטובר 1958

"מספר מדענים מעריכים כי מעטפת הקרח באוקיאנוס הארקטי דקה יותר ב-40% ושטחה הצטמצם ב-12% ממה שהיה לפני חצי מאה, ושבתקופת חייהם של ילדינו, האוקיאנוס הארקטי עשוי להיפתח ולאפשר לספינות להפליג מעל הקוטב הצפוני", דיווח עיתון הניו יורק טיימס, בציינו כי עובי הקרח הארקטי היה אז כ-2.1 מ'. נכון להיום, עובי הקרח הוא עדיין כ-2.1 מ'^[6].

נובמבר 1967

"כבר מאוחר מדי והעולם לא יוכל להימנע מתקופת רעב ארוכה", דיווח עיתון Salt Lake Tribune. הדיווח ציטט את תחזית הרעב של המדען המפורסם פול ארליך (Ehrlich), שהעריך כי עד 1975 יתרחש רעב. ארליך, ביולוג מאוניברסיטת סטנפורד ומחבר הספר "פצצת האוכלוסין", הציע לצרוך מזון בסיסי ומי שתייה עם חומרי עיקור, כדי לצמצם את האוכלוסייה הגדלה של ארה"ב^[7].

אפריל 1970

"מדען חוזה עידן קרח חדש במאה ה-21", דיווח עיתון ה"בוסטון גלוב". על פי מומחה הזיהום ג'יימס לודג' (Lodge), "זיהום האוויר ימסך את השמש ויגרום לעידן קרח חדש בשליש הראשון של המאה החדשה"^[8].

אוקטובר 1970

ארליך המשיך וחזה שאמריקה תקציב מכסות מים עד 1974 ומכסות מזון עד 1980, דיווח עיתון Redlands Daily Facts של קליפורניה^[9].

יולי 1971

"ייתכן שהעולם נמצא במרחק 50 או 60 שנה בלבד מעידן קרח חדש והרסני", אמר מדען האטמוספירה איצ'טיאק ראסול (Ichtiaque Rasool) מ"מנהל האווירונאוטיקה והחלל הלאומי" (נאס"א) ומאוניברסיטת קולומביה, דיווח הוושינגטון פוסט^[10].

ינואר 1972

"יש לנו 10 שנים לעצור את האסון", אמר מוריס סטרונג (Strong), מזכיר איכות הסביבה באו"ם דאז, בנוגע לבעיות הסביבתיות בעולם, לפי העיתון השוודי Dagens Nyheter^[11].

דצמבר 1972

שני גיאולוגים מאוניברסיטת בראון (Brown) כתבו מכתב לנשיא ריצ'רד ניקסון, בו דיווחו כי ועידה בה השתתפו "42 חוקרים אמריקנים ואירופים מובילים" הגיעה למסקנה: "הידרדרות עולמית של האקלים בסדר גודל הרבה יותר גדול מכל מה שחוותה האנושות המתורבתת עד כה, היא אפשרות ריאלית מאוד העשויה להתרחש בקרוב מאוד". הם מציינים במכתב כי "קצב ההתקררות הנוכחי נראה מהיר מספיק כדי לגרום לטמפרטורות קפואות בעוד כמאה שנה, אם ימשיך בקצב הנוכחי"^[12].

ינואר 1974

"לוויינים מראים שעידן הקרח החדש מגיע במהירות", דיווח עיתון "הגרדיאן"^[13].

יוני 1974

"עידן קרח נוסף?" תהתה כותרת המגזין Time. "סימנים מובהקים נמצאים בכל מקום – מההתמדה והעובי הבלתי צפויים של שכבת הקרח במים שבסביבות איסלנד ועד לנדידה דרומה של יצור אוהב חום כמו הארמדיל מהמערב התיכון", נכתב בכתבה^[14].

ינואר 1978

"צוות בין-לאומי של מומחים הגיע למסקנה, לפי שמונה מדדי אקלים, כי לא נראה באופק סוף למגמת ההתקררות של 30 השנים האחרונות, לפחות בחצי הכדור הצפוני", דיווח הניו יורק טיימס^[15]. שנה לאחר מכן, העיתון דיווח ההפך.

פברואר 1979

"קיימת אפשרות ממשית שחלק מהתינוקות של ימינו יחיו עד לתקופה בה הקרח בקוטב הצפוני יימס, דבר שיגרום לשינויים מהירים ואולי קטסטרופליים באקלים", דיווח הניו יורק טיימס^[16].

מאי 1982

מוסטפה טולבה (Mostafa Tolba), שעמד באותם ימים בראש התוכנית הסביבתית של האו"ם, אמר כי אם העולם לא ישנה את התנהלותו, הוא יעמוד עד שנת 2000 בפני "קטסטרופה סביבתית שתגרום להרס מוחלט ובלתי הפיך, כמו כל שואה גרעינית", דיווח הניו יורק טיימס^[17].

ספטמבר 1988

בתוך 30 שנה האיים המלדיביים (שמדרום מערב להודו) עלולים להיות מוצפים לחלוטין עקב "עלייה הדרגתית בגובה פני הים", דיווחה סוכנות הידיעות הצרפתית (Agence France-Presse), וציינה כי "קץ האיים המלדיביים ותושביהם עלול להגיע מוקדם יותר, אם מקורות מי השתייה יתייבשו בהתאם לתחזיות כבר ב-1992"^[18].

חלפו יותר מ-30 שנה והאיים המלדיביים עדיין לא קרובים למצב בו הם מתחת למים. למעשה, אף על פי שמגפת הקורונה הרסה את התיירות, המדינה עדיין מושכת השקעות חדשות. רק בחודש שעבר, חברת פיתוח מהאמירויות הודיעה על השקעה של 148 מיליון דולר לבניית 120 וילות מפוארות מעל המים ומול החוף, בקצה הדרומי של האיים^[19].

יוני 1989

"נואל בראון (Noel Brown), פקיד בכיר לענייני סביבה באו"ם, אומר שמדינות שלמות עלולות להימחק מעל פני כדור הארץ כתוצאה מעליית פני הים, אם מגמת ההתחממות הגלובלית לא תתהפך עד שנת 2000", דיווח עיתון "סן חוזה מרקורי ניוז" בקליפורניה^[20]. "הצפות חופיות ומחסור ביבול ייצרו אקסודוס של 'פליטים אקולוגיים' שיאיים ביצירת כאוס פוליטי", אמר בראון, שניהל את המשרד של התוכנית לאיכות הסביבה של האו"ם בניו יורק.

מארס 2000

"שלגים הם כעת נחלת העבר", דיווח עיתון "אינדפנדנט" הבריטי. "ילדים פשוט לא יידעו מהו שלג", אמר דיוויד וינר (Viner), חוקר בכיר ביחידת המחקר האקלימי של אוניברסיטת מזרח אנגליה, וציין כי תוך שנים ספורות, שלג בחורף יהפוך ל"אירוע נדיר ומרגש מאוד"^[21]. ברור היום שאף על פי שהשלג נדיר בדרום אנגליה, הוא עדיין מגיע כמעט בכל חורף.

דצמבר 2001

"השינויים באקלים עלולים להכחיד את תעשיית המייפל בניו אינגלנד (ארה"ב)" בתוך 20 שנה, לפי ג'ורג' הרט (Hurtt), מחבר שותף של דוח אקלים משנת 2001, שהוזמן על ידי הקונגרס האמריקני^[22].

אזור ניו אינגלנד עדיין מייצר היום שפע של סירופ מייפל.

פברואר 2004

עיתון "הגרדיאן" דיווח על דוח סודי של הפנטגון שחזה כי שינויי אקלים יובילו למלחמה גרעינית, לשקיעה בים של ערים אירופיות גדולות ולמעבר של בריטניה לאקלים "סיבירי" בסביבות שנת 2020^[23].

ינואר 2006

"אלא אם יינקטו צעדים דרסטיים להפחתת גזי החממה במהלך 10 השנים הבאות, העולם יגיע לנקודת אל חזור", כתבה סוכנות הידיעות AP, שייחסה את הדברים לאל גור, לשעבר סגן נשיא ארה"ב ובאותם ימים פעיל במאבק בהתחממות הגלובלית ובשינויי האקלים^[24].

נובמבר 2007

"אם לא תינקט פעולה לפני 2012, זה יהיה מאוחר מדי", לדברי ראג'נדרה פאצ'אורי (Rajendra Pachauri), אז ראש הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC) של האו"ם, כפי שצוטט בניו יורק טיימס. "מה שנעשה בשנתיים-שלוש הבאות יקבע את עתידנו"^[25].

דצמבר 2007

"הקרח בים הארקטי ייעלם תוך חמש שנים?", תהתה כותרת בסוכנות הידיעות AP. "בקצב הזה, האוקיאנוס הארקטי עשוי להיות כמעט נקי מקרח בסוף קיץ 2012", אמר ג'יי צוולי (Jay Zwally), מדען אקלים בנאס"א^[26].

דצמבר 2007

"עד 2013 הקיץ הארקטי יהיה ללא קרח", דיווח ה-BBC. "מדענים בארה"ב הציגו את אחת התחזיות הדרמטיות ביותר עד כה להיעלמות קרח הים הארקטי". חוקר מבית הספר ללימודים מתקדמים של הצי (בעיר מונטריי, קליפורניה) אמר לכתב רשת החדשות: "אתה יכול לטעון שאולי התחזית שלנו לשנת 2013 כבר שמרנית מדי"^[27].

אפריל 2008

"הקוטב הצפוני עשוי להיות נקי מקרח ב-2008", דיווח כתב העת New Scientist. "בקוטב הצפוני יש כרגע רק את השכבה הדקה של קרח הים מהשנה הנוכחית", אמר מארק סרז (Mark Serreze), מנהל המרכז הלאומי לנתוני שלג וקרח של ארה"ב (NSIDC). "זה מעלה את האפשרות שהשנה נהיה נקיים מקרח בקוטב הצפוני"^[28].

דצמבר 2009

"האוקיאנוס הארקטי עשוי להיות כמעט נקי מקרח כבר בקיץ 2014", אמר אל גור, לפי עיתון USA Today^[29].

ספטמבר 2012

"תהנו משלג עכשיו… כי עד 2020 הוא ייעלם", דיווח העיתון The Australian^[30]. כיום עדיין יורד שלג באוסטרליה. כמות השלג בשנה שעברה הייתה למעשה משמעותית מעל הממוצע^[31].

יולי 2013

"היעלמות הקרח מהאוקיאנוס הארקטי בעוד שנתיים מבשרת על קטסטרופה של מתאן, אומר מדען", דיווח עיתון "הגרדיאן"^[32]. המדען הוא פרופ' פיטר ואדהמס (Peter Wadhams), מחבר שותף של מאמר בכתב העת Nature, העוסק בהשלכות ההתחממות באזור הארקטי.

פברואר 2014

"סוף השלג?" שאלה כותרת של הניו יורק טיימס, בהתייחסה להפחתה בכמויות השלג במערב ארה"ב. בעשור האחרון לא נצפתה הפחתה משמעותית בכמויות השלג באזור.

יולי 2017

לאחר שנשיא ארה"ב דאז דונלד טראמפ הוציא את ארה"ב מ"הסכם פריז" (שנקבע במהלך ועידת האקלים של האו"ם), אמר הפיזיקאי סטיבן הוקינג: "אנחנו קרובים לנקודת המפנה, שבה ההתחממות הגלובלית הופכת לבלתי הפיכה. הפעולה של טראמפ עלולה לדחוף את כדור הארץ אל מעבר לסף, כך שיידמה לנוגה, עם טמפרטורה של 250 מעלות וגשם של חומצה גופרתית", דיווח ה-BBC^[33].

ינואר 2018

"הסיכוי שיישאר קרח קבוע בקוטב הצפוני אחרי 2022 הוא אפסי", אמר ג'יימס אנדרסון (James Anderson), פרופ' לכימיה אטמוספרית באוניברסיטת הרווארד, דווח בפורבס^[34].

יולי 2020

"סוף השלג", נכתב בכותרת כתב העת Australian Geographic. "האם האקלים המתחמם עלול לסכן את הנופים האלפיניים המרהיבים של אוסטרליה?"^[35]. בינתיים לא היה מחסור מיוחד בשלג באוסטרליה, לא ב-2021 ולא ב-2022^[36].

דצמבר 2021

עיתון הלוס אנג'לס טיימס פרסם כתבה שכותרתה: "קליפורניה 'חסרת שלג' יכולה להגיע מהר ממה שאתם חושבים"^[37]. שבועות ספורים לאחר מכן, מעבדת השלג של אוניברסיטת ברקלי (UC Berkely Central Sierra Snow Lab) הודיעה כי חודש דצמבר היה החודש המושלג ביותר בקליפורניה בהיסטוריה המתועדת^[38].

אוגוסט 2022

"סופו של השלג מאיים להעמיד על הקצה את חייהם של 76 מיליון אמריקנים", דיווחה רשת בלומברג, בהתייחסה לתחזיות של היעלמות השלג במערב ארה"ב^[39]. חודשים ספורים לאחר מכן נרשם החורף השני הכי מושלג בהיסטוריה ברכס הרי סיירה נבדה (קליפורניה, מערב ארה"ב)^[40].

---

פיטר סוואב כותב בעיתון אפוק טיימס בניו יורק