בן קמינסקי עלה על רכבת הרים מפחידה, השתתף בסרט אימה, כמעט נרצח על יד בובה ובסוף יצא עם בחילה. משקפות המציאות המדומה הופכות לנגישות ובקרוב יימצאו בכל בית. איך הן הולכות להשפיע על החברה שלנו?

בן קמינסקי | 20 במרץ 2015 | מדע וטכנולוגיה | 9 דק׳

לעבור לעולם של אשליה – המציאות המדומה נכנסת לכל בית

הלילה חשוך, כולם ישנים, וסופה משתוללת בחוץ. הרוחות שורקות, ומבחוץ דופקים צינורות על קירות הבניין. כיביתי את האור בבית, ונכנסתי לתוך עולם אחר. עולם שעוצב על ידי מישהו, בשביל להפחיד אותי.

כבר ראיתי סרטי אימה בחיים שלי. חוויתי דפיקות לב כשלא ידעתי מהיכן עומד להגיח הרוצח בכל רגע. אבל החוויה הזאת הייתה שונה לחלוטין. אני לא רואה סרט שבו מישהו אחר עומד להירצח. אני הוא הקורבן. אני שם על האוזניים את האוזניות מנטרלות הרעשים שלי, וכל שאריות החיבור ביני לבין העולם האמיתי נעלמות סופית. זה אני, בתוך עולם וירטואלי לחלוטין.

אני מסתכל ימינה ושמאלה, מנסה לבחון את כל מה שמסביבי. בינתיים הכול נורמלי. הרוחות מנשבות בחוזקה, גם בעולם הווירטואלי, ומחוץ לחלון עלים מתעופפים עם הרוח. ברדיו נשמע החזאי שמזהיר מפני סופה, ומנחה את המאזינים לעבור מיד לקומות העליונות של הבניין ולאטום את הבית. אני נמצא בקומה התחתונה, יושב על הספה. מעל האח הכבוי, שתי בובות של אחיות. מעליהן תמונה ישנה שלהן. כנראה הלכו לעולמן באיזה אסון נורא.