האם הפילוסופים הקדומים צדקו כשראו קשר בין מבנה הגוף האנושי למבנה היקום? מחקר חדש מצא קווי דמיון ברורים והסבר פיזיקלי

רקפת תבור | 13 בינואר 2021 | מדע וטכנולוגיה | 11 דק׳

המוח כמיניאטורה של היקום

בטבע ניתן לזהות מגוון תבניות חוזרות ונשנות בסדרי גודל שונים. בגיליון 337 (ספטמבר 2020) התעמקנו בספירלות, אותן רואים בסופות הוריקן, באצטרובלים ואפילו בביצים מופרות של צפרדעים, שם החלבונים מסתחררים בספירלה ומסייעים באיתור מרכז התא – היכן שיחול פיצול עתידי שלו. דוגמה נוספת היא תבנית ההסתעפויות של ענפי עצים, המופיעה גם במערכת כלי הדם שלנו ואפילו במבנה הריאות. גם ביובלי הנחלים שהולכים ומתנקזים לנהר גדול רואים תבנית דומה.

מתקופת העת העתיקה דיברו מדענים, פילוסופים ואנשי רוח על תבניות כאלו, ואף האמינו שקיים קשר בין אלמנטים שונים המרכיבים את היקום ובין האופן שבו בנויים גופים שונים שאנו רואים בעינינו. במיוחד סקרנה את ההוגים, החל מהפילוסופים של יוון העתיקה ותרבויות המזרח ועד לאינטלקטואליים מהמאה ה-17, ההתאמה וההקבלות בין מבנה היקום למבנה גוף האדם.

פיתגורס קרא לאדם "מיקרוקוסמוס" – עולם קטן שיש בתוכו, ברמה המיניאטורית, את כל האיכויות שניתן למצוא ביקום הגדול. פילוסופים שהגיעו אחריו, אפלטון למשל, נשענו על תפיסותיו של פיתגורס שהאמין שעל האדם להיות מודע לכך וללמוד מהאופן שבו בנוי היקום כדי למצוא הרמוניה פנימית בתוכו. גם מדען כמו הרופא השווייצרי פאראצלסוס, בן המאה ה-16 שנחשב לאבי הטוקסיקולוגיה (חקר הרעלים), האמין שהאדם הוא מיקרוקוסמוס של היקום והוא תמצית של כל הכוכבים וכוכבי הלכת ברקיע, מכדור הארץ ועד ליסודות. הוא האמין שחולי או בריאות בגוף קשורים למצב הרמוני בין האדם לטבע – ככל שנהיה מודעים לקשר הזה כך נשמור על איזון ומצב בריא. הוא אמר: "האדם הוא מיקרוקוסמוס, או עולם קטן, כיוון שהוא תמצית של כל הכוכבים וכוכבי הלכת ברקיע כולו החל מכדור הארץ ועד לאלמנטים – הוא ההתגלמות שלהם".