לאחר שנים של חילוקי דעות ועשרות אלפי מחקרים, בחודש שעבר גם מחלקת הטוקסיקולוגיה האמריקאית קבעה – יש קשר בין קרינה סלולרית לסרטן. למעשה זה רק קצה הקרחון. כיצד הפכה הקרינה הסלולרית לאחת הבעיות הגדולות ביותר שלנו כיום? ומדוע התקן הקובע את רמות הקרינה המותרות בחוק אינו רלוונטי?
יערה ארגוב | 14 בנובמבר 2018 | מדע וטכנולוגיה | 15 דק׳
"לכו עם מד קרינה ותבינו עד כמה חמורה הבעיה"
הם עשו כאן הדברה כלשהי עם חומר שאין לו ריח", אמרה לעצמה גל וייס (55), כשעמדה סמוך לקיבוץ ראש הנקרה שבגבול הצפון – אחד המקומות הנקיים במדינה. היא לא הבינה מדוע היא סובלת מכאבי תופת. כשפסעה לחורשה שליד הקיבוץ הכאב פחת וכשחזרה ליישוב הכאב התעצם מחדש. "זה חומר שאין לו ריח", נחרטו המילים בראשה.
בחודשיים שקדמו לכך התהפכו חייה. גופה קרס והיא התחילה לחפש מידע שיוכל להסביר מדוע. ממסד הרפואה לא הועיל, והמטפלים האלטרנטיביים לא עזרו גם כן. וייס הבחינה שתסמיניה מחמירים כשהיא נחשפת לזיהום סביבתי, ונחלשים כשהיא מתרחקת ממקום הזיהום, על כן חיפשה בארץ מקום נקי בו תוכל להתגורר ולהתחיל בשיקום. אבל לדאבונה היא גילתה שגם במקומות המרוחקים והנקיים ביותר היא עדיין מרגישה כאב. "זה קרה לי כמה פעמים", היא מספרת בראיון לאפוק טיימס, "ברמת הגולן, בערבה, במקומות נקיים בנגב. סימפטומים של כאבי ראש איומים, בלבול ולחץ בראש. הקרקפת מתנפחת, הלב מתחיל להלום והבטן משתגעת. לא הבנתי מה זה הדבר הזה".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
