וויליאם מיטשל איבד את יופיו, את גופו ואת מהלך חייו – אבל לא את רוחו. מתוך האפר, הוא גילה שלושה עקרונות פשוטים שהפכו את הכאב שלו לכוח משנה חיים

דינה גורדון | 10 בנובמבר 2025 | פסיכולוגיה | 8 דק׳

האדם שסירב להיכנע למכות הגורל

ויליאם מיטשל הרגיש כמו מלך ברחובות סן פרנסיסקו. היו לו פנים וגוף של שחקן קולנוע, משרה נחשקת, משכורת חלומית, חברה יפיפייה, ים של חברים ומסיבות בכל סוף שבוע.

ביולי 1971, בגיל 28, הוא הרגיש במיוחד "בעננים": הוא קיבל את רישיון הטיס הראשון שלו, והיה בדרכו הביתה רכוב על אופנוע גדול ויוקרתי, שקנה יום קודם בשוק האופנועים.

רצה הגורל ודווקא ביום הזה התנגשה בו, באחד הצמתים בדרך, משאית שלא עצרה באדום. הוא עף מהאופנוע מהדף המכה ושבר את הכתף והאגן. פקק הבנזין של מיכל האופנוע עף גם הוא ובנזין החל להישפך עליו – תוך שניות, ניצוץ חום מהמנוע הפך אותו ללפיד אנושי והוא הובהל במהירות לבית החולים. הרופאים העריכו כי יש לו סיכוי של 50 אחוז לשרוד.