אולי שמעתם את סיפורו של ניק וייצ'יץ' שנולד בלי ידיים ורגליים ולמד להיות עצמאי, לשחות, לגלוש, לשחק גולף ולהרצות בפני מיליוני אנשים ברחבי העולם. מה שפחות מוכר הוא הסיפור שמאחורי סוד הצלחתו – המשברים, "האהבה הקשוחה" שקיבל מהוריו, והאמונה הבלתי מתפשרת באלוהים – שגרמה לו להיות אדם מעורר השראה

דינה גורדון | 10 באפריל 2022 | פסיכולוגיה | 12 דק׳

לגדל את הילד "הלא מושלם" המושלם

בוריס וייצ'יץ' המתין בהתרגשות להולדת בנו הבכור. הוא ליווה את אשתו דושקה, שניהם בשנות העשרים לחייהם, לחדר הלידה, והרגיש שאין לו כל סיבה לדאגה. דושקה שהייתה במקצועה אחות מיילדת עשתה את כל הבדיקות הנדרשות במהלך ההיריון, ולא היו שום סימנים מדאיגים. ביודעם שלידה ראשונה נמשכת בדרך כלל זמן רב, חזר בוריס לביתם לסידורים אחרונים לקראת הלידה ואף הצליח לחטוף תנומה קלה. כאשר הזעיקו אותו לבית החולים, הוא לא יכול היה לדמיין את הגורל שציפה לו.

"התינוק שלך נולד עם מחלה נדירה בשם פוקומליה (Phocomelia)", הסביר לו הרופא, כפי שכתב בוריס בספרו האוטוביוגרפי "לגדל את הילד ה'לא מושלם' המושלם". "הוא נולד בלי ידיים ובלי רגליים", המשיך הרופא, "יש לו רק כף רגל קטנטנה המבצבצת מירך ימין, ובה שתי בהונות מחוברות זו לזו". בוריס נשאר לשבת בהלם מוחלט. דברי הרופא לא הצליחו לחדור מבעד לערפל הכבד שכיסה את מוחו. "דושקה יודעת?" הוא הצליח למלמל, והרופא השיב בחיוב.

בוריס מצא את דושקה מתייפחת, כשכל גופה רועד מבכי בלתי נשלט. "זה בגללי, זה בגללי", היא חזרה שוב ושוב, מאשימה את עצמה שכביכול לא עשתה מספיק בדיקות. כאשר בוריס הציע לה שילכו לפחות לראות את התינוק, היא סירבה בכל תוקף. היא לא רצתה לראות אותו, לא להאכיל אותו, ורק שקעה בדיכאון עמוק. התינוק המושלם שהם ציפו לו בְּכִליוֹן עיניים הפך בעיניהם לשבר כלי, לטעות שהם אינם יודעים כיצד להתמודד איתה, וגם אינם רוצים לנסות. התנגדותם הייתה כה עמוקה עד שהפסיכולוג והעובדת הסוציאלית של בית החולים המליצו להם למסור את התינוק לאימוץ.