מייק מאי התעוור לגמרי בילדותו, אך החליט שלא ירחם על עצמו. כנגד כל הסיכויים הוא למד לשחק פינג פונג, סיים שני תארים והצטרף לסי-איי-אי. כאשר הציעו לו לעבור ניתוח שיחזיר את ראייתו, הוא לא היה בטוח שזה רעיון טוב. סיפור מעורר השראה על איש גדול מהחיים
צוות מגזין אפוק | 10 ביוני 2021 | פסיכולוגיה | 11 דק׳
"יכולות העל" של העיוור שרצה להיות כמו כולם
זה היה ב-1957, בבוקר טיפוסי. בבית משפחת מאי בסילבר סיטי שבניו מקסיקו, האכילה האם אורי-ג'ין את בתה התינוקת, בזמן שמייק בן השלוש ודיאנה בת הארבע שיחקו בחצר בהכנת עוגיות מבוץ. בחיפוש אחר צנצנת שתתאים לאחסון העוגיות, נכנס מייק הקטן לחניה שבביתו ומצא בדיוק אחת כזאת, מלאה באבקה לבנה קשה. הוא לא בזבז זמן, לקח את הצנצנת לברז בחצר והחל לשטוף ממנה את החומר הלבן. כמה דקות אחר כך נשמע פיצוץ אדיר – אורי-ג'ין רצה לחצר וראתה למרבה הזוועה את מייק שרוע על הדשא, מתבוסס כולו בדם ורסיסי זכוכית פזורים מעליו ומסביבו.
השכנים הזעיקו אמבולנס, וחצי שעה אחר כך, בחדר המיון בבית החולים הקרוב בישרו הרופאים לאורי-ג'ין שעד הבוקר בנה לא יהיה בחיים. האב, שחזר בינתיים הביתה, הסתובב נסער כולו ממרר בבכי ותולש את שערותיו, כשהוא מאשים את עצמו על שלא דאג לסלק את הצנצנת מהחניה.
האבקה שבצנצנת הייתה חומר כימי בשם סידן קרביד שמתפוצץ במגע עם מים. בניסיון נואש אחרון להציל את מייק, הוחלט להטיס אותו לבית חולים חדיש יותר, במרחק של כ-240 ק"מ. לאורך השעות הארוכות שמייק היה בחדר הניתוח, אורי-ג'ין לא הפסיקה להתפלל לאל: "בבקשה תן לו לחיות, בבקשה, שים את כל המשא הכבד עליי, כל דבר עליי, רק תן לתינוק שלי לחיות", כפי שכותב העיתונאי החוקר רוברט קורסון (Kurson) בספרו "Crushing Through".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו