האם צפייה בחדשות יכולה להזיק לנו יותר מצפייה באירוע טראומתי אמיתי? כיצד הטלוויזיה משפיעה על מבנה המוח שלנו ועל התדרדרות הזיכרון המילולי? ואיזו השפעה יש לספרים על יכולתנו להבין את רגשות הזולת?

רקפת תבור | 15 באוקטובר 2020 | פסיכולוגיה | 13 דק׳

תיאוריית המְכָל: כיצד התרבות שאנו צורכים מעצבת אותנו

כבר לפני 2,500 שנה טען הפילוסוף היווני סוקרטס בספרו המפורסם של אפלטון, "פוליטאה", כי עלינו לווסת את האמנות והתרבות בחברה ולאפשר רק לאמנים איכותיים המקדמים את היפה ואת הטוב להציג את יצירותיהם בציבור. המטרה – להימנע מפגיעה בבריאותם של בני הנוער ובאופיים, ומהשחתת תמימותם. עבור סוקרטס, הקשר בין מה שילדים ובני נוער רואים ושומעים ובין התפתחות נשמתם היה ברור. ככל שנרגיל אותם לצרוך אמנות ותרבות גבוהות ומוסריות – כך הם יגדלו להיות אנשים טובים יותר.

האם סוקרטס צדק? ואם כן, מה זה אומר על העידן הטכנולוגי שלנו שבו צריכת התרבות, התקשורת, האמנות והספרות היא כמעט בלתי מוגבלת בכמות ובגיוון? מה קורה בחברה שאין בה ויסות ובקרה על הדברים שאנו וילדינו רואים ושומעים? אילו סוגי תרבות משפיעים עלינו יותר ואילו פחות? מה משפיע עלינו לטובה ומה לרעה? האם ההשפעות הן קצרות טווח או ארוכות טווח כמו שסוקרטס האמין?

צללנו למחקרים האחרונים כדי לבחון כיצד החוויות התרבותיות המצטברות ונאגרות במוחנו כמו נוזל במְכָל, משפיעות על ההחלטות שאנו מקבלים, על מצבנו הבריאותי ואפילו על החיווט במוחנו.