הרשמה לניוזלטר

הוא יצא לשחייה שנחשבה למשימת התאבדות, והשלים אותה בעזרת החוכמה הסטואית העתיקה

דינה גורדון | 14 בספטמבר 2020 | פסיכולוגיה | 13 דק׳

על כתפי ענקים

עיר החוף מארגייט (Margate), בדרום מזרח בריטניה, ידועה כעיר קייט המושכת אליה בחודשי הקיץ עשירים ומפורסמים למיניהם. אבל באותו יום, הראשון ביוני 2018, רק אנשים מעטים באו להיפרד מרוס אדגלי (Ross Edgley) בן ה-33, ולתת לו את ברכת הדרך. אדגלי לא התפלא על הקהל הדל. הוא זכר שרבים הזהירו אותו שלא לצאת למסע הזה. אמרו לו שהוא יוצא למשימת התאבדות, למשימה שאף אחד לפניו לא הצליח בה: להקיף את האי הבריטי בשחייה. לא פלא שאף אחד בעבר לא הצליח לעשות את המסלול הזה שארכו 2,864 ק"מ. אם למנות רק חלק מהקשיים: סערות עזות, גשמי זעף, מערבולות מים בוגדניות, רוחות נגדיות מטלטלות, גלים ענקיים, קור עז, מסלולי תעבורה צפופים של כלי שיט, מים מזוהמים מפסולת תעשייה, לווייתנים, כרישים, מדוזות. מי מטורף לקחת את האתגר הזה? אדגלי היה מספיק מטורף.

כשעמד שם על החוף, מוקף בבני משפחה ובכמה תומכים, הוא נזכר בביקור שלו בקליניקה לרפואת ספורט המתמחה בטיפול בספורטאי עילית. הוא רצה לקבל חוות דעת של מומחים האם גופו יוכל להחזיק מעמד באתגר העצום הזה. אחרי סדרה ארוכה של בדיקות, אמרו לו מומחי הספורט בקליניקה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: "אין לך מאפיינים פיזיים של שחיין-עילית [...] אתה תשקע כמו אבן". הנחרץ ביותר היה מדען הספורט הראשי בקליניקה שעבר על כל תוצאות הבדיקות: "אם אתה רוצה את עצתי", הוא אמר, "תנסה לבנות גוף שדומה יותר לגוף של שחיין. אחר כך, בעוד מספר שנים, תנסה לשחות מסביב לאי הבריטי", כותב אדגלי בספרו (The Art of Resilience (2020.

אדגלי הסכים עם האבחון שקיבל בקליניקה, אבל לא הסכים עם המסקנות. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא לקח על עצמו פרויקט שאפתני. כמי שסיים תואר אקדמי במדעי הספורט, באוניברסיטת לובורו (Loughborough) שבבריטניה, הוא היה בקי בכל מחקרי הספורט. הוא ידע שלשחייני עילית יש גוף רזה וקל, אבל אלו היו שחיינים שהתחרו למרחקים של 100 מטר או 400 מטר. ואילו גופו, שהיה שרירי ובמצב אתלטי מצוין אך דומה יותר לזה של מתאבק סומו, התאים לדעתו הרבה יותר מזה שלהם לשחייה מאתגרת של 2,864 ק"מ. האם התיאוריה של אדגלי הייתה נכונה? גם הוא לא היה בטוח. אבל היה לפחות עוד מישהו אחד שהיה מוכן להמר עליו: דייג מקומי בן 65 ששמע בפאב על המטורף שהולך להקיף את האי הבריטי בשחייה. בטקס הפרידה הוא ניגש אליו, חיבק אותו בשתי ידיו ואמר לו: "לך על זה בחור צעיר, אני אביא את הבירות כשתחזור".

שתפו את הכתבה:

[Olaf Pignataro/Red Bull Media House]

על כתפי ענקים

הוא יצא לשחייה שנחשבה למשימת התאבדות, והשלים אותה בעזרת החוכמה הסטואית העתיקה

דינה גורדון | 14 בספטמבר 2020 | פסיכולוגיה | 13 דק׳

[Olaf Pignataro/Red Bull Media House]

עיר החוף מארגייט (Margate), בדרום מזרח בריטניה, ידועה כעיר קייט המושכת אליה בחודשי הקיץ עשירים ומפורסמים למיניהם. אבל באותו יום, הראשון ביוני 2018, רק אנשים מעטים באו להיפרד מרוס אדגלי (Ross Edgley) בן ה-33, ולתת לו את ברכת הדרך. אדגלי לא התפלא על הקהל הדל. הוא זכר שרבים הזהירו אותו שלא לצאת למסע הזה. אמרו לו שהוא יוצא למשימת התאבדות, למשימה שאף אחד לפניו לא הצליח בה: להקיף את האי הבריטי בשחייה. לא פלא שאף אחד בעבר לא הצליח לעשות את המסלול הזה שארכו 2,864 ק"מ. אם למנות רק חלק מהקשיים: סערות עזות, גשמי זעף, מערבולות מים בוגדניות, רוחות נגדיות מטלטלות, גלים ענקיים, קור עז, מסלולי תעבורה צפופים של כלי שיט, מים מזוהמים מפסולת תעשייה, לווייתנים, כרישים, מדוזות. מי מטורף לקחת את האתגר הזה? אדגלי היה מספיק מטורף.

כשעמד שם על החוף, מוקף בבני משפחה ובכמה תומכים, הוא נזכר בביקור שלו בקליניקה לרפואת ספורט המתמחה בטיפול בספורטאי עילית. הוא רצה לקבל חוות דעת של מומחים האם גופו יוכל להחזיק מעמד באתגר העצום הזה. אחרי סדרה ארוכה של בדיקות, אמרו לו מומחי הספורט בקליניקה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: "אין לך מאפיינים פיזיים של שחיין-עילית [...] אתה תשקע כמו אבן". הנחרץ ביותר היה מדען הספורט הראשי בקליניקה שעבר על כל תוצאות הבדיקות: "אם אתה רוצה את עצתי", הוא אמר, "תנסה לבנות גוף שדומה יותר לגוף של שחיין. אחר כך, בעוד מספר שנים, תנסה לשחות מסביב לאי הבריטי", כותב אדגלי בספרו (The Art of Resilience (2020.

אדגלי הסכים עם האבחון שקיבל בקליניקה, אבל לא הסכים עם המסקנות. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא לקח על עצמו פרויקט שאפתני. כמי שסיים תואר אקדמי במדעי הספורט, באוניברסיטת לובורו (Loughborough) שבבריטניה, הוא היה בקי בכל מחקרי הספורט. הוא ידע שלשחייני עילית יש גוף רזה וקל, אבל אלו היו שחיינים שהתחרו למרחקים של 100 מטר או 400 מטר. ואילו גופו, שהיה שרירי ובמצב אתלטי מצוין אך דומה יותר לזה של מתאבק סומו, התאים לדעתו הרבה יותר מזה שלהם לשחייה מאתגרת של 2,864 ק"מ. האם התיאוריה של אדגלי הייתה נכונה? גם הוא לא היה בטוח. אבל היה לפחות עוד מישהו אחד שהיה מוכן להמר עליו: דייג מקומי בן 65 ששמע בפאב על המטורף שהולך להקיף את האי הבריטי בשחייה. בטקס הפרידה הוא ניגש אליו, חיבק אותו בשתי ידיו ואמר לו: "לך על זה בחור צעיר, אני אביא את הבירות כשתחזור".

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
חיווט המוח מחדש: איך להתמודד עם כאב באמצעות כוח המחשבה

מאיה מזרחי

אלן גורדון, שלמד פסיכותרפיה בשנות ה-20 לחייו, היה בחור פעיל ופתוח מאוד. הוא נהג לבלות עם חברים ולצפות במשחקי...

הפסיכולוג הישראלי שהמציא נוסחה הפוכה להתמודדות עם בריונים: “תהיו נחמדים אליהם”

מאיה מזרחי

בכל סוף יום כשהפעמון מצלצל בכיתות והילדים רצים במהרה לביתם, מתעכב ירון כמה דקות...

תמיד חשבנו שהצלחה תלויה רק בכישרון ובאימונים קשים. כעת מתברר שמרכיב קריטי נוסף בה הוא “הנדסה לאחור”

מאיה מזרחי

השנה הייתה 1983 וסטיב ג'ובס ישב במשרדו שבחברת אפל בעיר קופרטינו...

נמלטים: גרסת המציאות

דינה גורדון

העיירה אל כות שוכנת לאורך עיקול נהר טיגריס (הוא החידקל) שבמזרח עיראק. כיום אין בה עניין מיוחד אלא כחניית ביניים בדרך לערים סמוכות...

מה לא בסדר עם העולם?

ג'יימס סייל

ב-1910 התפרסם ספרו של העיתונאי והסופר הפורה ג.ק. צ'סטרטון, "מה לא בסדר עם העולם". למי שלא מכיר את יצירותיו הנפלאות, אני ממליץ עליהן בחום....

להיות “טוב מספיק”- מדוע הרצון לגדולה יכול להיות מכשול לדרך שלנו

מאיה מזרחי

עוד בימי בית הספר נאבקה ליאן פיקוט להיות מעולה בכל אשר עשתה. היא תמיד רדפה אחרי משהו גדול ממנה,...

“יכולות העל” של העיוור שרצה להיות כמו כולם

צוות מגזין אפוק

זה היה ב-1957, בבוקר טיפוסי. בבית משפחת מאי בסילבר סיטי שבניו מקסיקו, האכילה האם אורי-ג'ין את בתה התינוקת, בזמן שמייק...

מהארכיון: מגע הראי של ד”ר סלינאס

דינה גורדון

ד"ר ג'ואל סלינאס (30) היה בתורנות הראשונה שלו בחדר מיון ב"בית החולים הכללי מסצ’וסטס" שבבוסטון. בשעה שעבר על רשימת המטופלים...

שתפו: