כניסה
הרשמה לניוזלטר

הוא יצא לשחייה שנחשבה למשימת התאבדות, והשלים אותה בעזרת החוכמה הסטואית העתיקה

דינה גורדון | 14 בספטמבר 2020 | פסיכולוגיה | 13 דק׳

על כתפי ענקים

עיר החוף מארגייט (Margate), בדרום מזרח בריטניה, ידועה כעיר קייט המושכת אליה בחודשי הקיץ עשירים ומפורסמים למיניהם. אבל באותו יום, הראשון ביוני 2018, רק אנשים מעטים באו להיפרד מרוס אדגלי (Ross Edgley) בן ה-33, ולתת לו את ברכת הדרך. אדגלי לא התפלא על הקהל הדל. הוא זכר שרבים הזהירו אותו שלא לצאת למסע הזה. אמרו לו שהוא יוצא למשימת התאבדות, למשימה שאף אחד לפניו לא הצליח בה: להקיף את האי הבריטי בשחייה. לא פלא שאף אחד בעבר לא הצליח לעשות את המסלול הזה שארכו 2,864 ק"מ. אם למנות רק חלק מהקשיים: סערות עזות, גשמי זעף, מערבולות מים בוגדניות, רוחות נגדיות מטלטלות, גלים ענקיים, קור עז, מסלולי תעבורה צפופים של כלי שיט, מים מזוהמים מפסולת תעשייה, לווייתנים, כרישים, מדוזות. מי מטורף לקחת את האתגר הזה? אדגלי היה מספיק מטורף.

כשעמד שם על החוף, מוקף בבני משפחה ובכמה תומכים, הוא נזכר בביקור שלו בקליניקה לרפואת ספורט המתמחה בטיפול בספורטאי עילית. הוא רצה לקבל חוות דעת של מומחים האם גופו יוכל להחזיק מעמד באתגר העצום הזה. אחרי סדרה ארוכה של בדיקות, אמרו לו מומחי הספורט בקליניקה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: "אין לך מאפיינים פיזיים של שחיין-עילית [...] אתה תשקע כמו אבן". הנחרץ ביותר היה מדען הספורט הראשי בקליניקה שעבר על כל תוצאות הבדיקות: "אם אתה רוצה את עצתי", הוא אמר, "תנסה לבנות גוף שדומה יותר לגוף של שחיין. אחר כך, בעוד מספר שנים, תנסה לשחות מסביב לאי הבריטי", כותב אדגלי בספרו (The Art of Resilience (2020.

אדגלי הסכים עם האבחון שקיבל בקליניקה, אבל לא הסכים עם המסקנות. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא לקח על עצמו פרויקט שאפתני. כמי שסיים תואר אקדמי במדעי הספורט, באוניברסיטת לובורו (Loughborough) שבבריטניה, הוא היה בקי בכל מחקרי הספורט. הוא ידע שלשחייני עילית יש גוף רזה וקל, אבל אלו היו שחיינים שהתחרו למרחקים של 100 מטר או 400 מטר. ואילו גופו, שהיה שרירי ובמצב אתלטי מצוין אך דומה יותר לזה של מתאבק סומו, התאים לדעתו הרבה יותר מזה שלהם לשחייה מאתגרת של 2,864 ק"מ. האם התיאוריה של אדגלי הייתה נכונה? גם הוא לא היה בטוח. אבל היה לפחות עוד מישהו אחד שהיה מוכן להמר עליו: דייג מקומי בן 65 ששמע בפאב על המטורף שהולך להקיף את האי הבריטי בשחייה. בטקס הפרידה הוא ניגש אליו, חיבק אותו בשתי ידיו ואמר לו: "לך על זה בחור צעיר, אני אביא את הבירות כשתחזור".

[Olaf Pignataro/Red Bull Media House]

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
ברואר מציע להיעזר בטכניקות של מודעות כדי לשנות את הרגלי האכילה שלנו | איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
משחקי הרעב: איך לרזות באמצעות התבוננות פנימה

רקפת תבור

אנו נוטים לשגות ולחשוב שהאושר האמיתי מחכה לנו תמיד מעבר לפינה – במטרה הבאה, בקשר החברתי הבא או בחופשה הקרובה
מסלול הריצה ההדוני – מדוע רמת האושר שלנו תמיד תישאר בסיסית

מאיה מזרחי

צילום: Patrick Schneider/Unsplash
ניקסן – האמנות ההולנדית של לא לעשות כלום

מאיה מזרחי

עיצוב אילוסטרציה: מגזין אפוק, תמונות: Focus Pix/Shutterstock.com, Jamie Squire/Getty Images, Clive Brunskill/Getty Images,
Hannah Peters/Getty Images, Jack Guez/AFP
משחקים מנטליים: מה גורם לספורטאים הגדולים ביותר "להיחנק" תחת לחץ, ולאחרים לפרוח

איל לוינטר

חרם זה מאבק המתרחש לרוב בתוך האליטה, או כנגד ילדה חדשה שהיא הדבר האקזוטי החדש המהווה איום על אחת הבנות
בתוך מוחו של בריון

מאיה מזרחי

צילום: Shutterstock
הנטייה לראות את הרע באחרים, במקום את הטוב

דינה גורדון

שתפו: