מאלימות ופחד לאהבה יוצרת

אחת התמונות הקשות הצרובות בזיכרונו של אבי ברנע (49) לתמיד היא בהיותו אולי בן שש, עומד בתוך טנדר יחד עם אחיו הצעיר, אולי בן חמש. הטנדר, שהוא למעשה מכלאה להובלת בהמות, מסורג בסורגים מסביב, עמד בחצר בית הספר, בפנימייה, בכפר חב"ד. מאות ילדים עברו על פני הטנדר, בדרך לנטילת ידיים, נעצו בהם עיניים בסקרנות מהולה בפחד. כשכל הילדים סיימו ליטול ידיים ונכנסו לחדר האוכל, ניגש מנהל הפנימיה לטנדר והתבונן בהם מבעד לסורגים. "אני זוכר אותו", מספר ברנע, נשנק מהתרגשות. "אדם גדול, עם זקן ג'ינג'י, עיניים גדולות ושיניים צהובות, בגלל שהוא כל הזמן עישן. פירורי טבק נדבקו לזקן הבהיר שלו, והוא נראה כאילו הוא שרוף כולו. זה היה פחד אלוהים לפגוש אותו".