הפילוסופיה של הזרימה

לריימונד טאנג, בן 40, הייתה קריירה מצליחה בבנק מרכזי בסידני, אוסטרליה. היומן שלו היה עמוס בפגישות עם לקוחות, הטלפון שלו לא הפסיק לצלצל, תיבת האימייל שלו הייתה מלאה בהודעות שעדיין לא הספיק לקרוא. הוא הרגיש שהוא במרכז העניינים, מבוקש, עסוק ופרודוקטיבי. אבל דווקא כשהכול נראה טוב כל כך ומבטיח, הוא התחיל להרגיש שמשהו חסר. בסופו של יום התחילה להציק לו תחושה עמומה של אי נחת. הוא ניסה להבין מה חסר, אבל יום רדף יום והוא הרגיש במלכוד, תחושות התסכול והמתח הלכו וגברו.

אני נכנס מתחת למפל ומתמזג איתו, ואחר כך ממשיך קדימה עם הנהר. אני זורם עם המים, ולא כופה את עצמי עליהם

הוא סיפר, בהרצאה ב"טד", איך שיחות עם חברים, בני משפחה ומאות ספרי עזרה עצמית, השאירו אותו רק נבוך יותר ומבולבל, עם תחושה של "עודף משקל מנטלי" ויאוש. הוא לא ידע שמה שיטלטל את חייו או לחילופין ירגיע את עולמו, הוא ספר דקיק בן 81 עמודים של שירים בסינית. הספר היה "ספר הדרך והסגולה" (בסינית: דאו דה ג'ינג), שחיבר החכם הסיני לאו דזה, מייסד אסכולת הדאואיזם, לפני כמעט 3,000 שנה. טאנג קרא בספר ונתקל בשיר שהעביר בגופו צמרמורת: