הם התחילו לרשום שלושה דברים טובים ביום – ומה שקרה אחר כך הפתיע גם את החוקרים. ממחנות הריכוז ועד חדרי הטיפול המודרניים: עשרות עדויות מרגשות משרטטות את סיפורו של רגש אחד, פשוט ורדיקלי, שמשנה חיים שלמים
מאיה מזרחי | 7 ביולי 2025 | פילוסופיה | 9 דק׳
הפילוסופיה של ה"תודה": כיצד הכרת הטוב משמשת כתרופה לנפש, וגם לגוף
אתי הילסום, צעירה יהודייה, שבה בספטמבר 1942 לאמסטרדם לאחר תקופה קשה במחנה המעבר הנאצי וֶסטרבורק. גופה היה תשוש מהעומס הפיזי והנפשי ומוחלש ממחלה לא ברורה, והיא נאלצה להישאר במיטתה – רגע שעלול היה להוביל לייאוש מוחלט. אך במקום לשקוע בכאב, פתחה את יומנה וכתבה בו תפילה רוויית הודיה:
"חשבתי שדי יהיה ברוח ובלב שלי כדי לשאת את הכול. אבל עכשיו הגוף שלי דיבר בשם עצמו – וקרא לעצור. עכשיו אני מבינה, אלי, כמה נתת לי. כל כך הרבה יופי, וכל כך הרבה דברים קשים לשאת. אבל תמיד, כשגיליתי נכונות לשאת את הקושי – הוא מיד הפך ליפה. והיופי – לעתים היה אפילו קשה יותר לשאת, כה עוצמתי היה. לחשוב שלב אנושי אחד קטן יכול להכיל כל כך הרבה [...] אלי – אני כל כך מודה לך שבחרת בליבי בימים האלה, לחוות את כל מה שהוא חווה".
דווקא בלב הזוועה שסבבה אותה, ברגעים הקשים מכול, היא מצאה עוגן פנימי של הכרת תודה – כוח טרנספורמטיבי שהעניק עבורה משמעות לכאב.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו

אילוסטרציה: מגזין אפוק