כניסה
הרשמה לניוזלטר

הסיפור שלי מתחיל בגיל 13. עזבתי את הבית ולא חזרתי יותר. בבית הורי הרגשתי לא רצויה…

ניקול דניס לואו | 13 במרץ 2018 | פסיכולוגיה | 4 דק׳

השראה: מנוודת מכורה לסמים לעוזרת משפטית לתובע הכללי

הסיפור שלי מתחיל בגיל 13. עזבתי את הבית ולא חזרתי יותר. בבית הורי הרגשתי לא רצויה ושקופה. אבל ברחוב, הייתה לי תחושה של שייכות. תוך שבועות ספורים התחלתי להשתמש בסמים, כולל אלכוהול, מריחואנה ואל אס די. חלומות, שאיפות ומטרות שהיו לי, אבדו אי שם במבוכים של מוחי. הפכתי לנגועה, ושרדתי כמו שכל מחלה או סטייה שורדים. הסתתרתי בין הצללים, בפינות בין קירות, מתחת לספסלים, בשירותים, וחיכיתי.

בשנות ה-90 המוקדמות נשאבתי לתוך כת "ערפדים" מחתרתית בעיר סולט לייק סיטי במדינת יוטה. האמנו במציאות אלטרנטיבית שבה לחיינו הייתה משמעות. אני יודעת שאמונה בערפדים ושדונים נשמעת מטורפת, אבל אני האמנתי בלב שלם ומלא.

ניקול דניס לואו עם החבר, בתקופת הסמים (שמאל) וכעוזרת משפטית לתובע (מימין) | תמונה: Facebook Screenshot

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
ברואר מציע להיעזר בטכניקות של מודעות כדי לשנות את הרגלי האכילה שלנו | איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
משחקי הרעב: איך לרזות באמצעות התבוננות פנימה

רקפת תבור

אנו נוטים לשגות ולחשוב שהאושר האמיתי מחכה לנו תמיד מעבר לפינה – במטרה הבאה, בקשר החברתי הבא או בחופשה הקרובה
מסלול הריצה ההדוני – מדוע רמת האושר שלנו תמיד תישאר בסיסית

מאיה מזרחי

צילום: Patrick Schneider/Unsplash
ניקסן – האמנות ההולנדית של לא לעשות כלום

מאיה מזרחי

עיצוב אילוסטרציה: מגזין אפוק, תמונות: Focus Pix/Shutterstock.com, Jamie Squire/Getty Images, Clive Brunskill/Getty Images,
Hannah Peters/Getty Images, Jack Guez/AFP
משחקים מנטליים: מה גורם לספורטאים הגדולים ביותר "להיחנק" תחת לחץ, ולאחרים לפרוח

איל לוינטר

חרם זה מאבק המתרחש לרוב בתוך האליטה, או כנגד ילדה חדשה שהיא הדבר האקזוטי החדש המהווה איום על אחת הבנות
בתוך מוחו של בריון

מאיה מזרחי

צילום: Shutterstock
הנטייה לראות את הרע באחרים, במקום את הטוב

דינה גורדון

שתפו: