ג' הרגישה שמצאה את הדרך אל האושר ובעיקר העושר כאשר גילתה את המטבע הדיגיטלי "ביטקוין". היא הפכה למשתמשת נלהבת והדביקה בהתלהבות שלה את כל משפחתה. בהתייעצות משותפת החליטו כל בני המשפחה להשקיע יחד את כל רכושם, שהיה לא קטן, כמה מיליוני שקלים, בקניית ביטקוינים. ג' סגרה את הכסף בארנק אינטרנטי עם סיסמה והצליחה תוך תקופת זמן קצרה לנפח קצת את שוויו, לשמחת כולם. יום אחד כשרצתה להיכנס לארנק שלה כדי לבצע פעולה מסוימת, היא חשה לפתע שהמוח שלה ריק וחסום. הסיסמה שעלתה תמיד בזיכרונה כמעט באופן אוטומטי כאשר רצתה להיכנס לארנק, כאילו נמחקה, והיא לא יכלה בשום אופן להיזכר בה.

כחיית אינטרנט מקצועית ומנוסה היא הפכה את כל התיקיות שלה, את כל הקבצים, הפכה את כל הקרביים של המחשב ולא הצליחה למצוא את הסיסמה. בני המשפחה התחילו לאבד סבלנות והפעילו עליה לחץ הולך וגובר, אבל ג' לא יכלה להיזכר, ולא למצוא את הסיסמה האבודה. הלחץ, המתח ורגשי האשם החלו להשפיע על בריאותה והיא עדיין לא יכלה להיזכר.

אחרי שלושה חודשים של לילות ללא שינה וכמוצא אחרון היא פנתה לד"ר איתן אברמוביץ, פסיכיאטר מומחה ומורשה לעיסוק בהיפנוזה, בתקווה שהוא יעזור לה להיזכר. במהלך הפגישות איתו היא הופתעה לגלות שהסיפור שלה הרבה יותר מורכב ממה שחשבה בהתחלה. האם הוא הצליח לעזור לה?

להתנתק מכדור הארץ ולחזור

ד"ר אברמוביץ הוא מנהל המרכז להיפנוזה רפואית והיפנו-אנליזה בהדסה. בחודש שעבר התפרסם ספרו "היפנוזה והיפנותרפיה" שמיועד בעיקר לאנשי מקצוע בתחום. "היפנוזה בעצמה היא לא טיפול, אלא כלי בידיו של המומחה", הוא מסביר בראיון. "כמו שהאיזמל הוא כלי בידיו של כירורג שיודע היטב אנטומיה ופיזיולוגיה של גוף האדם, כך גם היפנוזה יכולה להיות כלי בידיו של מטפל מומחה לטיפול בבעיה המתאימה".

לפי אברמוביץ, הכלי הזה, ההיפנוזה, היא בעצם מצב מיוחד של התודעה שלנו שבו רוב המיקוד והקשב מופנים פנימה לתוך עצמנו ואנחנו לכאורה מתעלמים מכל הדברים שמתרחשים בחוץ. זה דומה לחוויה שכולם מכירים, כאשר אנחנו שוקעים בסרט מרתק, או עסוקים בפעילות אוטומטית כמו נהיגה למשל. אנחנו יכולים בזמן הנהיגה להיות שקועים במחשבות על ההרצאה שאנחנו עומדים לשאת, אבל אם מישהו עקף אותנו בפראות, המוח שלנו יודע באופן אוטומטי להתנתק מהקשב פנימה, להפנות בבת אחת את הקשב החוצה ואנחנו לוחצים במהירות על הבלם.

במצב התודעה המיוחד הזה כל החלק הלא מודע שלנו פתוח מאוד להצעות לשינויים בחשיבה, בתחושה ובתפיסה. לכן במצב ההיפנוטי אפשר להציע לאדם לשנות את תחושת הכאב, לטפל במצבי חרדה או פוביה, לשנות הרגלים כמו עישון או כסיסת ציפורניים, לשנות זיכרון של אירועים קשים ולהעלות זכרונות נשכחים.

יש הרבה מאוד שיטות שונות להיכנס להיפנוזה, אף על פי שרוב האנשים חושבים על מטוטלת שנעה מול עיניו של המטופל או מבט חודרני של המהפנט. אלה שייכים להיפנוזה שמציגים שרלטנים במופעי בידור שהיום אסורה בארץ על פי חוק. משנת 1984 רק לרופאים ולפסיכולוגים מותר ללמוד ולהשתמש בהיפנוזה לאחר שקיבלו רישיון ממשרד הבריאות. האמת היא שיש מאות שיטות שונות לכניסה להיפנוזה. ביניהן דמיון מודרך, סיפורי מעשיות והנחיות ישירות להיכנס להרפיה עמוקה.

רוב האנשים יכולים להיכנס להיפנוזה במידה מסוימת, "אבל זה גם סוג של כישרון", אומר אברמוביץ. הוא מסביר שזה כמו שכל אחד יכול לפזם מנגינה אבל לא כל אחד יכול להלחין סימפוניה. ג', אותה בחורה ששכחה את הסיסמה לארנק האינטרנטי שלה, הייתה בין אלה שיכלו להיכנס למצב ההיפנוזה בקלות.

"האם את מפחדת ממעליות?" שאל אותה אברמוביץ. היא ענתה שלא. "אם כך, בואי נצא לטיול במעלית", הוא הציע. "לאיזה כיוון את רוצה לנסוע?" הוא שאל, והיא ביקשה לעלות למעלה. ג' עצמה עיניים ואברמוביץ העלה לאט לאט בדמיונה את המעלית לקומה 3, 5, 10, 20, 30, 50, 100, 300, 500… עד לקומה ה-1000. בקומה הזאת דלת המעלית נפתחה וג' המריאה בתחושת ריחוף לטיול בסטרטוספירה. קלה ונינוחה היא שייטה במרחב, הביטה מרחוק על כדור הארץ שנראה כמו נקודה קטנה. עשתה לו זום וראתה אותו לאט מתקרב אליה ושוב מתרחק. כמו בחלום, היא הרגישה שהכול כל כך אמיתי וחי, אף שהיפנוזה אינה שינה. כפי שמוכיחה תמונת גלי המוח של המהופנט, בהיפנוזה אנחנו דווקא נמצאים במצב של עירנות וריכוז גבוה.

האם אברמוביץ יכול היה לתת לה הוראה להתנתק מכדור הארץ ולא לחזור? התשובה היא חד משמעית לא. אברמוביץ מסביר שהיום ידוע שבעצם כל היפנוזה היא היפנוזה עצמית. המהפנט הוא כמו מדריך או מאמן שמלמד כיצד להשתמש בכלים שיש לאדם, ועוזר לאדם עצמו למצוא את הפיתרון לבעיה שהוא נתקל בה. אי אפשר בשום אופן לשכנע אדם לעשות דברים שבמצב של ערות מנוגדים לערכים שלו, ובכל מקרה אדם יכול לצאת ממצב ההיפנוזה בכל רגע שהוא רוצה.

בינתיים ג' חוותה טיול ארוך ומהנה בחלל, שבמציאות נמשך אולי מספר דקות, כי בהיפנוזה אפשר לשנות גם את תחושת הזמן. מספר דקות יכולות להרגיש כמו נצח ולהיפך.

היא מחליטה לחזור למעלית. במעלית היא מוצאת לוח שנה שעליו מסומן היום שבו קנתה את הביטקוינים. ואז היא נזכרת שהיא אכן נעלה את החשבון. כעת היא כבר יודעת שאם תיכנס לאותו יום היא תוכל לגלות את הסיסמה. אבל בינתיים היא מעדיפה להתמהמה. משהו בבטן אומר לה שהיא לא מוכנה עדיין.

אברמוביץ בעצמו גם סקרן ורוצה לדעת את הפיתרון, אבל הוא מתאפק. הוא יודע שאסור להאיץ. צריך לכבד את מנגנוני ההגנה של המטופל. הם משוחחים, כשהיא עדיין בתוך ההיפנוזה, על מה מעכב אותה להסתכל מה הסיסמה. היא מספרת על יחסי משפחה סבוכים ומורכבים. חלקים שונים בתוך הנפש שלה נמצאים בקונפליקט האם להחזיר את הכסף לבני המשפחה שהשקיעו או להשתמש בכסף לטפל בבעיות הנפשיות שלה שנוצרו, לדעתה, בגלל הזנחה מצד המשפחה לאורך השנים. כרגע היא בתוך התהליך הזה ועדיין לא החליטה. לפחות היא יודעת שהמידע על הסיסמה זמין לה בכל עת שתרצה ובמובן הזה היא רגועה.

לפי אברמוביץ, היכולת שלנו להתחבר למקומות סמויים בנפש ולשנות תפיסות, תחושות ורגשות, אפקטיבית במיוחד לגבי המערכות הלא מודעות של הגוף. למשל המערכת החיסונית, בלוטות פנימיות, כאבים ובחילות אצל חולי סרטן, שמירת היריון וטיפולי פוריות. אברמוביץ מספר שמתוך 18 נשים שעבד איתן בטיפולי פוריות 17 נכנסו להריון וילדו בשעה טובה ומוצלחת.

למה ההיפנוזה עובדת? לפי אברמוביץ אחד ההסברים לכך הוא שאנחנו רגילים מינקות להכיר את העולם דרך מילים ששומעים מאימא, ואנחנו מאמינים להן מתוך ניסיון. "אל תיגע, זה חם", אמרה אימא. אנחנו נגענו ובאמת זה היה חם. בהיפנוזה, כאשר החלק הרציונלי והשיפוטי מוחלש, המהפנט יוצר אותו מצב של אמון שהוא אמנות בפני עצמה.

לכבוש את ההר

יש אנשים שמבחוץ חייהם נראים מוצלחים ושלמים אבל הם עצמם מרגישים שאינם ממצים את הפוטנציאל האישי שלהם ולא מתקדמים בחיים. כך היה א', מנהל בכיר בחברה בין-לאומית גדולה מאוד. א' נמנע מלקחת על עצמו פרויקטים מאתגרים שגם יקדמו אותו מאוד וגם יכניסו הרבה כסף. בכל פעם שהוא התחיל פרויקט מאתגר הוא חשש שלא יצליח לסיים אותו. בניסיון לפרוץ את המחסום הזה הוא הגיע לפרופ' אורן קפלן מהמכללה למנהל בראשון לציון, פסיכולוג קליני ומורשה לעסוק בהיפנוזה.

קפלן מאמין שהיפנוזה היא תהליך טבעי שכולנו חווים אותו ביומיום. "כמו שיש מחזורים בשינה, יש גם מחזורים בעירות. כל 45 דקות בערך אדם צריך הפסקה מהאינטנסיביות של החיים, ואז הוא מכוונן את עצמו פנימה כדי לעשות איזשהו עיבוד של כל החוויות שעבר והוא שוב חוזר להתמקד בחוץ". כשעובדים עם היפנוזה בטיפול פסיכולוגי צריך לדעת ש"היפנוזה היא לא מטה קסמים", אומר קפלן לאפוק טיימס, "אבל לפעמים אפשר לעשות פריצות דרך בהיפנוזה שלא ניתן לעשות בכלים אחרים".

התברר שא' הוא חובב רציני של טיפוס הרים שכבר כבש פסגות של כמה מההרים הגבוהים ביותר בעולם. קפלן לקח אותו למסע דמיוני בו א' מחליף במהירות תפקידים כמו במחזה. בהיפנוזה, כמו בחלום זה אפשרי.

א' יצא לטיפוס דמיוני ארוך על הר גבוה מאוד. בערב, כאשר סיים את הקטע הקשה של אותו יום, שבתהליך ההיפנוטי יכול להימשך דקות ספורות, הוא הפך באחת לשדרן טלוויזיה. בשידור מההר הוא מספר לצופים על הרגעים המאתגרים במיוחד שהיו בטיפוס וכיצד המטפס הצליח לגייס כוחות נפשיים כדי להתגבר עליהם. "המטפס הבחין שבהר יש המון שקט. גם בחוץ וגם בתוכו בפנים", מספר שדרן הטלוויזיה. "הוא ראה שהוא יכול לזהות בקלות את המטרה. היא נמצאת שם למעלה בפסגה". ושוב, באחת א' הופך בעצמו לצופה, שרואה בטלוויזיה כיצד מטפס ההרים הצליח להתגבר על הקשיים והמכשולים. ואז בבת אחת, הוא שוב משנה את התפקיד והופך להיות הפרויקטור במשרד. הוא כבר יודע, מתוך החוויה של הטיפוס, שיש לו יכולת למצוא את השקט הפנימי ולזהות את המטרה. אבל הוא מבין שהוא זקוק ליכולת להכיר טוב יותר את תחנות הביניים עד למטרה. על ההר הוא מכיר היטב את תחנות הביניים. הוא רואה אותן: כאן יש קטע תלול עם זיזים שהוא יכול להיעזר בהם. אחר כך יש קטע תלול חלק לגמרי והוא חייב להיעזר בזיזים שהוא יתקע בסלע.

בעבודה במשרד היו חסרות לו התמונות של תחנות הביניים בפרויקטים. במהלך פגישות ההיפנוזה התברר שבכל פעם שהוא בתפקיד הפרויקטור במשרד הוא נתקע באותה נקודה: חסרה לו התמונה של תחנת הביניים. וכך הוא הבין שהוא צריך ממש לצייר לעצמו תמונות, סקצ'ים קטנים של התחנות בפרויקט. בעבר כאשר הוא היה מקבל מהממונים את שלבי הפרויקט הוא היה מתחיל לקרוא ומיד מתייאש ממנו. התמונות שצייר עזרו לו להמחיש את השלבים. אחרי הטיפול הוא לקח על עצמו פרויקט שלא לקח קודם אף פעם, וסיים אותו בהצלחה בזמן קצר מאוד.

"האם זה עבד בגלל שהוא באמת היה זקוק לתמונות, או בגלל שאני הצעתי, אני לא יודע", אומר קפלן, "אבל זה באמת לא משנה כי בסוף זה התאים לו ועזר לו".

הסל מושך את הכדור

אחת הדוגמאות הטובות ביותר להעצמה אישית היא עבודה בהיפנוזה עם ספורטאים. "בעולם זה נפוץ מאוד", מספרת בראיון לאפוק טיימס ד"ר צביה שר-אל, פסיכולוגית קלינית, מורשית לעבודה בהיפנוזה שעבודת הדוקטורט שלה עסקה בפסיכולוגיה של ספורט. "לכל נבחרות הכדורגל והכדורסל הגדולות בעולם יש פסיכולוגים של ספורט, וכך גם לרוכבי אופניים, לטניסאים, לאצנים, לכולם. והשימוש בהיפנוזה הוא קלאסי. בארץ לעומת זאת עדיין נרתעים מזה מאוד. לא מבחינים בין ליווי פסיכולוגי שמעצים, לבין טיפול בחוסר תפקוד. זה נחשב לחולשה".

השמועה שזה עובד בכל זאת עוברת מפה לאוזן וספורטאים מגיעים אליה טיפין טיפין. אחד מאלה שהגיעו היה ק', שחקן בנבחרת ישראל בכדורסל, לפני אליפות אירופה. "החולשה שלו הייתה שהוא היה מחטיא דווקא בזריקות מקו העונשין, כאשר כל המרחב לפניו היה פתוח", מספרת שר-אל.

שר-אל הציעה לו דימוי, כאשר היה בתוך ההיפנוזה, שהיה לו קל להתחבר אליו. "כאשר אתה מחזיק את הכדור, אתה מסתכל אל הסל והסל מחזיר לך קשת זוהרת שהיא המסלול של הכדור אל הסל. כשאתה משחרר את הכדור בתנופה המתאימה, הוא הופך לחרוז שמושחל על הקשת. בסל יש מגנט שמושך את החרוז והוא נכנס בקלות לסל".

שר-אל מסבירה שהאימון המנטלי הזה במצב ההיפנוזה, שהוא מצב של ריכוז מקסימלי, הוא כמו חזרה בתיאטרון. כאשר מגיעים למשחק האמיתי, במציאות, כבר יש ניסיון וידע איך להתמודד עם הקושי.

הפניות לטיפול בהיפנוזה נמצאות כיום במגמה של עליה לפי ד"ר אברמוביץ, אולי בגלל הטרנד הגובר וההשקעות העצומות במחקרי מוח והניסיונות להבין את הבסיס הנוירו-פיזיולוגי של פעילות המוח "שהחזירו להיפנוזה את כבודה", הוא אומר. "אבל רבים עדיין באים עם בקשות לא מציאותיות כמו למשל למצוא פתרון לבעיה מסוימת בפגישה אחת. החלק הטוב במגמה הזאת הוא שגם הקהילה המדעית וגם אנשי מקצוע מתחומי הרפואה והפסיכולוגיה מראים הרבה יותר עניין ומוכנים לחקור ולהתנסות בעצמם".

בסופו של דבר ההיפנוזה היא כלי שאמור לאפשר לנו להתחבר ולהשפיע על הכוחות העמוקים והסמויים שפועלים בתוך הנפש שלנו. ההחלטה האם להשתמש בכלי הזה נתונה בידיו של הרופא או הפסיכולוג המומחה. אבל ללא הסכמה מפורשת, רצון ושיתוף פעולה מצידו של המטופל, היא לא יכולה להתרחש.