הרשמה לניוזלטר

מאז ומעולם הדרך הטובה ביותר לגרום לאנשים להתחבר לסיפור הייתה לפתוח במילים ״היה היה״ וכך אפתח…

נטע נס | 19 באוקטובר 2015 | פסיכולוגיה | 4 דק׳

זה הסיכוי שלי ושלנו

מאז ומעולם הדרך הטובה ביותר לגרום לאנשים להתחבר לסיפור הייתה לפתוח במילים ״היה היה״ וכך אפתח גם אני.

היה הייתה ילדה שראתה את החיים כמגרש משחקים של הזדמנויות. היא אהבה להיתקל באנשים חדשים, לבקר במקומות שלא הכירה, והאמינה שהחיים מציעים לנו הזדמנויות לממש את הכישורים ואת האהבות שלנו בדרכים מפתיעות. היא במיוחד אהבה סיפורים על בעיות גדולות שהפכו להזדמנויות עוד יותר גדולות, סיפורים כאלה תמיד נטעו בה השראה, שבה הדביקה את הסובבים אותה. שמה היה נטע נס.

ובגיל 40, כאן מתחיל סיפורי, מצאתי את עצמי עובדת קשה בתפקיד בכיר בחברה לגידור סיכונים פיננסיים, ״מורידה גשם״ בחברה שהיא לא שלי כשתחושה עמומה של חוסר מיצוי פוטנציאל מתחדדת בי.

״אם לא יהיו לך שאיפות משלך, כל חייך תעבדי בלהגשים שאיפות של אחרים״, אמר לי אבי ז״ל בצעירותי. והנה אני, עם קריירה בניהול וייעוץ, מרגישה צורך הולך ומתגבר לעצמאות ולמציאת הארץ המובטחת שלי.

לשם כך היה עלי לקום ולעזוב את השכר, הביטחון, רכב המנהלים, המעמד והשגרה. זה לא היה קל, אך אם לא הייתי חוזרת להתבונן על החיים כעל ספר פתוח מלא הזדמנויות, לא הייתי כותבת שורות אלה, ולא הייתי מוצאת את דרכי ומקימה את החברה שלי לניהול סיכויים.

ואיך הגעתי לשם? כשעסקתי בניהול סיכונים שאלתי את עצמי: האם ישנה דרך להתייחס ולנהל את חוסר הוודאות בעתיד היומיומי, לא רק כגזירת גורל וכמקור לסיכונים. האם ישנה דרך להפוך את חוסר הוודאות לקרקע פורייה ופוטנציאל, לצמיחה ולהתקדמות? התשובה הייתה כן.

לאחר תהליך ממושך שעברתי, גיליתי שאפשר לנהל סיכויים בצורה אפקטיבית. הלכתי לראיין מנהלים ויזמים מתחומים שונים, השתתפתי בכנסים הקשורים לפריצות דרך וחדשנות, קראתי ספרי ניהול רבים, השתתפתי בקורס גישור למנהלים שסייע לי רבות להבנת תהליכי בירור צרכים ואינטרסים, ושהפגיש אותי עם ד״ר דב ינאי, שהפך לשותפי ותרם רבות לעבודתי. לבסוף יצרתי מודל עבודה שעוסק במיפוי פוטנציאל אישי ועסקי, ומחבר כישורים, צרכים ודפוסים לתוכנית צעדים ברורה שמסייעת לנהל סיכויים ביותר אפקטיביות.

אחד מהעקרונות שלמדתי הוא שכאשר מתרחשת הצלחה בעידן הנוכחי, היא כבר אינה תסריט שנכתב מראש אלא תוצאה של משהו מתוכנן עם משהו בלתי צפוי.

כשרואים כך את הדברים, הבלתי צפוי, שהינו חלק בלתי נפרד מהמציאות, חדל להיות משהו שמנסים להימנע ממנו והופך למשהו שרוצים וצריכים כדי להצליח.

איך רותמים את הבלתי צפוי למימוש פוטנציאל ההצלחה האישית או העסקית? אפשר להתחיל בחקירה עצמית של היכולת שלנו, וחקירה של ההזדמנויות שיעזרו לנו להגיע ליעדים. כאשר אנו מבינים מהם הסיכויים שלנו, נוכל לבחור נתיבי התקדמות שמתאימים למטרות ולערכים שלנו, וכך גם נצליח לראות ולרתום בקלות רבה יותר אירועים בלתי צפויים ולנצלם כדי להביא לתוצאות רצויות.

הנה לדוגמה הזדמנות שקרתה לי לאחרונה, שהביאה אותי לכתוב את הטור הזה:

לפני כחודשיים, קראתי במגזין אפוק טיימס ראיון עם דביר בנדק בדרכי למצפה הימים. כאשר נכנסתי ללובי, עמד שם לא אחר מדביר בנדק בכבודו ובעצמו, החלפנו כמה מילים, ובסיום השיחה הוא אמר: ״אנחנו כבר נתראה בערב הגאלה״. עד לאותו רגע לא ידעתי על ערב הגאלה המתוכנן של אפוק טיימס, אך מרגע שנודע לי כי ישתתפו בו כ-18 דוברים, זיהיתי הזדמנות נפלאה להיחשף לסיפורי ניהול סיכויים שמעניינים אותי, ועוד ידעתי שבאירוע אפגוש את עורך המגזין, וזהו סיכוי להציע לו לשתף פעולה, אז הלכתי.

לאחר הכרות קצרה באירוע, קבעתי להיפגש עם העורך כשבוע לאחר מכן. הצגתי לו את תורת ניהול הסיכויים ושיתפתי אותו במחשבות שיש לי על מדור ייחודי שיעסוק בסיפורי ניהול סיכויים של הקוראים עצמם. כך נולדה הפינה המשותפת הזאת, שהיא סיכוי משותף לי ולכם הקוראים, וכמובן למגזין עצמו.

כולנו מורכבים מסיפורים. בין אם אנו מודעים לכך או לא, בין אם אנחנו כותבים או לא. חלק מהסיפורים עוסקים בפריצות דרך, זינוק בקריירה, מציאת בן/בת זוג לחיים או מציאת טעם חדש בחיים. בינינו נמצאים גם אלו שהומט אסון על עולמם ובחרו להפוך אותו לאבן דרך בחייהם, ומשם לגדול בחזרה.

בטור החדש הזה ניתן הזדמנות, סיכוי, לכם הקוראים, להפוך לכותבים בכך שתשלחו למערכת סיפורים המדגימים איך ניהלתם סיכויים בחייכם באופן מעורר השראה. הרעיון הוא שככל שנחלוק ונשתף אחרים בסיפורים, כך ניעשה מודעים יותר להזדמנויות בחיינו, נגדיל את הסיכויים שלנו להתחבר, לעורר ולשנות את החיים שלנו ושל אחרים.

מי מכם ייקח את הצ׳אנס?

אודות פינת הסיכוי המשותף

העולם הפך בלתי צפוי. המחר, הוא לא מה שהיה פעם, ואי הסדר הוא הסדר החדש.

ובתוך עידן בו תורת המשחקים היא משחק בסיכויים, צומח זן חדש של שחקנים מצליחים. אלה אנשים, חברות וארגונים שפעילותן היא ״צ׳אנס״ מנוהל היטב, ומבלי לדעת מה ילד יום, מגדלים את המחר.

המדור הזה מוקדש לסיפורי מנהלי הסיכויים שחבים את הצלחתם לזיהוי רגעים מכוננים כאלה, וניהול ההזדמנות שנוצרה בעבודה, יזע , דמעות ואמונה.

אתם מוזמנים לשלוח סיפורים למערכת דרך דף האינטרנט bit.ly/et-chance

שתפו את הכתבה:

זה הסיכוי שלי ושלנו

מאז ומעולם הדרך הטובה ביותר לגרום לאנשים להתחבר לסיפור הייתה לפתוח במילים ״היה היה״ וכך אפתח…

נטע נס | 19 באוקטובר 2015 | פסיכולוגיה | 7 דק׳

מאז ומעולם הדרך הטובה ביותר לגרום לאנשים להתחבר לסיפור הייתה לפתוח במילים ״היה היה״ וכך אפתח גם אני.

היה הייתה ילדה שראתה את החיים כמגרש משחקים של הזדמנויות. היא אהבה להיתקל באנשים חדשים, לבקר במקומות שלא הכירה, והאמינה שהחיים מציעים לנו הזדמנויות לממש את הכישורים ואת האהבות שלנו בדרכים מפתיעות. היא במיוחד אהבה סיפורים על בעיות גדולות שהפכו להזדמנויות עוד יותר גדולות, סיפורים כאלה תמיד נטעו בה השראה, שבה הדביקה את הסובבים אותה. שמה היה נטע נס.

ובגיל 40, כאן מתחיל סיפורי, מצאתי את עצמי עובדת קשה בתפקיד בכיר בחברה לגידור סיכונים פיננסיים, ״מורידה גשם״ בחברה שהיא לא שלי כשתחושה עמומה של חוסר מיצוי פוטנציאל מתחדדת בי.

״אם לא יהיו לך שאיפות משלך, כל חייך תעבדי בלהגשים שאיפות של אחרים״, אמר לי אבי ז״ל בצעירותי. והנה אני, עם קריירה בניהול וייעוץ, מרגישה צורך הולך ומתגבר לעצמאות ולמציאת הארץ המובטחת שלי.

לשם כך היה עלי לקום ולעזוב את השכר, הביטחון, רכב המנהלים, המעמד והשגרה. זה לא היה קל, אך אם לא הייתי חוזרת להתבונן על החיים כעל ספר פתוח מלא הזדמנויות, לא הייתי כותבת שורות אלה, ולא הייתי מוצאת את דרכי ומקימה את החברה שלי לניהול סיכויים.

ואיך הגעתי לשם? כשעסקתי בניהול סיכונים שאלתי את עצמי: האם ישנה דרך להתייחס ולנהל את חוסר הוודאות בעתיד היומיומי, לא רק כגזירת גורל וכמקור לסיכונים. האם ישנה דרך להפוך את חוסר הוודאות לקרקע פורייה ופוטנציאל, לצמיחה ולהתקדמות? התשובה הייתה כן.

לאחר תהליך ממושך שעברתי, גיליתי שאפשר לנהל סיכויים בצורה אפקטיבית. הלכתי לראיין מנהלים ויזמים מתחומים שונים, השתתפתי בכנסים הקשורים לפריצות דרך וחדשנות, קראתי ספרי ניהול רבים, השתתפתי בקורס גישור למנהלים שסייע לי רבות להבנת תהליכי בירור צרכים ואינטרסים, ושהפגיש אותי עם ד״ר דב ינאי, שהפך לשותפי ותרם רבות לעבודתי. לבסוף יצרתי מודל עבודה שעוסק במיפוי פוטנציאל אישי ועסקי, ומחבר כישורים, צרכים ודפוסים לתוכנית צעדים ברורה שמסייעת לנהל סיכויים ביותר אפקטיביות.

אחד מהעקרונות שלמדתי הוא שכאשר מתרחשת הצלחה בעידן הנוכחי, היא כבר אינה תסריט שנכתב מראש אלא תוצאה של משהו מתוכנן עם משהו בלתי צפוי.

כשרואים כך את הדברים, הבלתי צפוי, שהינו חלק בלתי נפרד מהמציאות, חדל להיות משהו שמנסים להימנע ממנו והופך למשהו שרוצים וצריכים כדי להצליח.

איך רותמים את הבלתי צפוי למימוש פוטנציאל ההצלחה האישית או העסקית? אפשר להתחיל בחקירה עצמית של היכולת שלנו, וחקירה של ההזדמנויות שיעזרו לנו להגיע ליעדים. כאשר אנו מבינים מהם הסיכויים שלנו, נוכל לבחור נתיבי התקדמות שמתאימים למטרות ולערכים שלנו, וכך גם נצליח לראות ולרתום בקלות רבה יותר אירועים בלתי צפויים ולנצלם כדי להביא לתוצאות רצויות.

הנה לדוגמה הזדמנות שקרתה לי לאחרונה, שהביאה אותי לכתוב את הטור הזה:

לפני כחודשיים, קראתי במגזין אפוק טיימס ראיון עם דביר בנדק בדרכי למצפה הימים. כאשר נכנסתי ללובי, עמד שם לא אחר מדביר בנדק בכבודו ובעצמו, החלפנו כמה מילים, ובסיום השיחה הוא אמר: ״אנחנו כבר נתראה בערב הגאלה״. עד לאותו רגע לא ידעתי על ערב הגאלה המתוכנן של אפוק טיימס, אך מרגע שנודע לי כי ישתתפו בו כ-18 דוברים, זיהיתי הזדמנות נפלאה להיחשף לסיפורי ניהול סיכויים שמעניינים אותי, ועוד ידעתי שבאירוע אפגוש את עורך המגזין, וזהו סיכוי להציע לו לשתף פעולה, אז הלכתי.

לאחר הכרות קצרה באירוע, קבעתי להיפגש עם העורך כשבוע לאחר מכן. הצגתי לו את תורת ניהול הסיכויים ושיתפתי אותו במחשבות שיש לי על מדור ייחודי שיעסוק בסיפורי ניהול סיכויים של הקוראים עצמם. כך נולדה הפינה המשותפת הזאת, שהיא סיכוי משותף לי ולכם הקוראים, וכמובן למגזין עצמו.

כולנו מורכבים מסיפורים. בין אם אנו מודעים לכך או לא, בין אם אנחנו כותבים או לא. חלק מהסיפורים עוסקים בפריצות דרך, זינוק בקריירה, מציאת בן/בת זוג לחיים או מציאת טעם חדש בחיים. בינינו נמצאים גם אלו שהומט אסון על עולמם ובחרו להפוך אותו לאבן דרך בחייהם, ומשם לגדול בחזרה.

בטור החדש הזה ניתן הזדמנות, סיכוי, לכם הקוראים, להפוך לכותבים בכך שתשלחו למערכת סיפורים המדגימים איך ניהלתם סיכויים בחייכם באופן מעורר השראה. הרעיון הוא שככל שנחלוק ונשתף אחרים בסיפורים, כך ניעשה מודעים יותר להזדמנויות בחיינו, נגדיל את הסיכויים שלנו להתחבר, לעורר ולשנות את החיים שלנו ושל אחרים.

מי מכם ייקח את הצ׳אנס?

אודות פינת הסיכוי המשותף

העולם הפך בלתי צפוי. המחר, הוא לא מה שהיה פעם, ואי הסדר הוא הסדר החדש.

ובתוך עידן בו תורת המשחקים היא משחק בסיכויים, צומח זן חדש של שחקנים מצליחים. אלה אנשים, חברות וארגונים שפעילותן היא ״צ׳אנס״ מנוהל היטב, ומבלי לדעת מה ילד יום, מגדלים את המחר.

המדור הזה מוקדש לסיפורי מנהלי הסיכויים שחבים את הצלחתם לזיהוי רגעים מכוננים כאלה, וניהול ההזדמנות שנוצרה בעבודה, יזע , דמעות ואמונה.

אתם מוזמנים לשלוח סיפורים למערכת דרך דף האינטרנט bit.ly/et-chance

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
חיווט המוח מחדש: איך להתמודד עם כאב באמצעות כוח המחשבה

מאיה מזרחי

אלן גורדון, שלמד פסיכותרפיה בשנות ה-20 לחייו, היה בחור פעיל ופתוח מאוד. הוא נהג לבלות עם חברים ולצפות במשחקי...

הפסיכולוג הישראלי שהמציא נוסחה הפוכה להתמודדות עם בריונים: "תהיו נחמדים אליהם"

מאיה מזרחי

בכל סוף יום כשהפעמון מצלצל בכיתות והילדים רצים במהרה לביתם, מתעכב ירון כמה דקות...

תמיד חשבנו שהצלחה תלויה רק בכישרון ובאימונים קשים. כעת מתברר שמרכיב קריטי נוסף בה הוא "הנדסה לאחור"

מאיה מזרחי

השנה הייתה 1983 וסטיב ג'ובס ישב במשרדו שבחברת אפל בעיר קופרטינו...

נמלטים: גרסת המציאות

דינה גורדון

העיירה אל כות שוכנת לאורך עיקול נהר טיגריס (הוא החידקל) שבמזרח עיראק. כיום אין בה עניין מיוחד אלא כחניית ביניים בדרך לערים סמוכות...

מה לא בסדר עם העולם?

ג'יימס סייל

ב-1910 התפרסם ספרו של העיתונאי והסופר הפורה ג.ק. צ'סטרטון, "מה לא בסדר עם העולם". למי שלא מכיר את יצירותיו הנפלאות, אני ממליץ עליהן בחום....

להיות "טוב מספיק"- מדוע הרצון לגדולה יכול להיות מכשול לדרך שלנו

מאיה מזרחי

עוד בימי בית הספר נאבקה ליאן פיקוט להיות מעולה בכל אשר עשתה. היא תמיד רדפה אחרי משהו גדול ממנה,...

"יכולות העל" של העיוור שרצה להיות כמו כולם

צוות מגזין אפוק

זה היה ב-1957, בבוקר טיפוסי. בבית משפחת מאי בסילבר סיטי שבניו מקסיקו, האכילה האם אורי-ג'ין את בתה התינוקת, בזמן שמייק...

מהארכיון: מגע הראי של ד"ר סלינאס

דינה גורדון

ד"ר ג'ואל סלינאס (30) היה בתורנות הראשונה שלו בחדר מיון ב"בית החולים הכללי מסצ’וסטס" שבבוסטון. בשעה שעבר על רשימת המטופלים...

שתפו: