איך תיאוריה מפתיעה משפיעה על התעסוקה ועל הרשתות החברתיות שלנו
דינה גורדון | 1 בינואר 2015 | פסיכולוגיה | 3 דק׳
מספר הקסם שקובע את כמות האנשים האופטימלית בחברה
פרופסור רובין דאנבר, אנתרופולוג באוניברסיטת אוקספורד לא שיער שהתאוריה שלו תגרום ליזמים בעמק הסיליקון לנסות מודלים חדשים של רשתות חברתיות. הכול התחיל כאשר הוא פרסם בשנות התשעים מאמר ב- Journal of Human Evolution, בו הוא טען שגודל המוח שלנו כבני אדם קובע שאנחנו יכולים לקיים יחסים חברתיים קרובים עם מקסימום 150 אנשים. מעבר לכך נתקשה להכיר אנשים במידה מספקת והם יתחילו להפוך לזרים. לטענתו זהו נתון ביולוגי, בדיוק כמו שאנחנו לא יכולים לעוף, כי אין לנו כנפיים.
המספר הזה התאים בדיוק לנתונים שדאנבר וחוקרים אחרים אספו במשך שני עשורים על גודלן של קבוצות שונות של בני אדם: שבטים של ציידים-מלקטים באוסטרליה ובגיניאה החדשה, נטו להתארגן בקבוצות של 150 איש; בכפרים באנגליה במאה ה-18 חיו בממוצע 150 איש; ובחג המולד, עד לפני עשר שנים אנשים נהגו לשלוח 150 כרטיסי ברכה.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
