כניסה
הרשמה לניוזלטר

אתם מובילים ביתרון גדול, כך לפחות נדמה לכם, ואז לפתע מפסידים הכול. נשמע מוכר? אלופי השחמט מציעים פתרון לבעיה

יניב ניצן | 21 בינואר 2013 | פסיכולוגיה | 3 דק׳

צניעות בשק קמח

משחק השחמט מתחלק לשלושה שלבים", אמר פעם רב האמן סבלי טרטקובר. "בשלב הראשון אתה מקווה שיהיה לך יתרון. בשלב השני אתה מאמין שיש לך יתרון, ובשלב השלישי אתה יודע שאתה עומד להפסיד".

את התקווה והאמונה הזאת מתרגם שחקן השחמט ל"סיפור" שהוא מספר לעצמו על המשחק, שלא תמיד תואם את המצב האמיתי על הלוח. ככל שהוא שבוי יותר במסגרת הצרה של הסיפור של עצמו, כך הוא מועד יותר לכישלון.

מלכודת עצמית

בתחילת המשחק כאשר מצבת הכלים של שני השחקנים היא שווה, כל שחקן מנסה להשיג איזשהו יתרון, למשל על ידי לקיחת כלי של היריב או על ידי תפיסת נקודה אסטרטגית ממנה אפשר יהיה לשלוט בהתפתחויות של המשחק. בשלב הראשון הזה השחקן מנהל בראשו דיאלוג פנימי שמתבטא לרוב ברמה פשוטה של "אני אשחק א' ואז הוא ישחק ב'" וכך הלאה. כלומר, צעד שלי מול צעד של היריב, לרוב בתוך מסגרת שקשורה לאסטרטגיה מסוימת, למשל כלי שרוצים לתקוף או ניסיון לרכז התקפות סביב המלך של היריב.

ככל שהשחקן מתקדם בתוך השלב הראשון, ומחשב מהלכים של עצמו ותגובות של היריב, הדיאלוג הפנימי הספציפי הופך ל"סיפור שלו" והוא יתקשה מאוד לחשוב על אפשרויות אחרות לפעולה. ככל שהוא נצמד לתמונה הצרה של התכנון שלו הוא יתקשה לפרוץ את המגבלות שהוא יצר לעצמו.

כך מגיעים לשלב השני, שבו השחקן חושב שהסיפור שלו נכון ומאמין שיש לו יתרון, בדומה לסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ורוצים להאמין בו. ההחלטות שהוא יעשה בהמשך המשחק יהיו מבוססות על הערכות שמשתלבות עם הסיפור שלו.

אמונה בסיפור העצמי קיימת גם בחיים האמיתיים: בנושאים מדיניים, בנושאים חינוכיים, ולמעשה בכל תחום הדורש קבלת החלטות. כולנו מאמינים, במידה מסוימת, שאם העולם היה מתנהל בהתאם להשקפתנו או בהתאם "לסיפור שלנו" דברים היו מסתדרים באופן הנכון.

ובשחמט כמו בחיים, מגיע השלב השלישי. זהו השלב שבו, לפי טרטקובר, אנחנו מבינים שאנחנו עומדים להפסיד. כי במקום להתנהל לפי המצב האמיתי על הלוח, התנהלנו לפי הסיפור שבנינו בראשנו. ככל שהסיפור שלנו רחוק מהמצב האמיתי על הלוח, כך אנחנו מועדים יותר לכישלון.

איך אפשר לא ליפול למלכודת "הסיפורים של עצמנו"? יש שתי נקודות חשובות שכדאי לזכור. הראשונה היא להודות ש"אני לא יודע" – להודות בפני עצמנו ואחרים שאין לנו את כל התשובות. זה שלב חשוב ולא פשוט. רב האמן הסקוטי ג'ונתן רואסון, מספר שכשהיה שחקן צעיר ומוכשר פגש רב אמן ותיק וחזק ממנו. הקרב בין השניים הסתיים בתיקו מפתיע. לאחר המשחק ישבו שניהם לניתוח המשחק. רואסון שאל את יריבו מה הוא חושב על מצב מסוים וקיבל תשובה: "אני לא יודע, נראה לי שזה כך". ככל שרבו השאלות כך השיב היריב "אני לא יודע".

ככל שהשחקן חזק יותר, יש לו כבוד רב יותר לאינסופיות של משחק השחמט.

הנקודה החשובה השנייה כנגד מלכודת הסיפורים היא אסטרטגיה בה משתמשים במסגרת אימון, הנקראת "אסטרטגיית שק קמח". הרעיון מאחורי אסטרטגיה זו הוא פשוט: מישהו לפניך כבר יישם רעיונות גדולים במשחק, אז למה שלא תלמד מהם? רעיונות של שחקנים גדולים ניתנים ליישום במצבים דומים המופיעים במשחקים תחרותיים בשחמט. נשמע בנאלי? אז זהו שלא.

לא מדובר רק באיסוף או הגדלה של ידע. רוב ספרי השחמט מכוונים להגברת הידע מתוך ההנחה שידע מוביל ליכולת. החיסרון בכך הוא שידע שמשתמשים בו במסגרת של אותה חשיבה יכול לעזור רק עד שלב מסוים. כדי לפרוץ לרמות חשיבה חדשות וגבוהות יותר בשחמט, צריך ללמוד צורות חשיבה חדשות שיתנו לנו נקודת מבט אחרת, כזו שלא הייתה לנו עד היום. כאן מגיעה "אסטרטגיית שק הקמח".

כל שחקן מקצוען בצמרת העולמית לומד כמות עצומה של משחקים מן העבר וההווה במטרה לאתר רעיונות חדשים שניתן להשתמש בהם. אם אתם מתחילים מהיום בגישה כזו בתחום התמחותכם, יש לאן לשאוף. אלוף העולם לשעבר, ולדימיר קראמניק, מספר שהוא עובר בממוצע על עשרת אלפים משחקים בחודש רק בשביל לאתר רעיונות חדשים.

צניעות בשק קמח

אתם מובילים ביתרון גדול, כך לפחות נדמה לכם, ואז לפתע מפסידים הכול. נשמע מוכר? אלופי השחמט מציעים פתרון לבעיה

יניב ניצן | 21 בינואר 2013 | פסיכולוגיה | 16 דק׳

כדי לפרוץ לרמות חשיבה חדשות וגבוהות יותר בשחמט, צריך ללמוד צורות חשיבה חדשות שיתנו לנו נקודת מבט אחרת - צילום: Photos.com

משחק השחמט מתחלק לשלושה שלבים", אמר פעם רב האמן סבלי טרטקובר. "בשלב הראשון אתה מקווה שיהיה לך יתרון. בשלב השני אתה מאמין שיש לך יתרון, ובשלב השלישי אתה יודע שאתה עומד להפסיד".

את התקווה והאמונה הזאת מתרגם שחקן השחמט ל"סיפור" שהוא מספר לעצמו על המשחק, שלא תמיד תואם את המצב האמיתי על הלוח. ככל שהוא שבוי יותר במסגרת הצרה של הסיפור של עצמו, כך הוא מועד יותר לכישלון.

מלכודת עצמית

בתחילת המשחק כאשר מצבת הכלים של שני השחקנים היא שווה, כל שחקן מנסה להשיג איזשהו יתרון, למשל על ידי לקיחת כלי של היריב או על ידי תפיסת נקודה אסטרטגית ממנה אפשר יהיה לשלוט בהתפתחויות של המשחק. בשלב הראשון הזה השחקן מנהל בראשו דיאלוג פנימי שמתבטא לרוב ברמה פשוטה של "אני אשחק א' ואז הוא ישחק ב'" וכך הלאה. כלומר, צעד שלי מול צעד של היריב, לרוב בתוך מסגרת שקשורה לאסטרטגיה מסוימת, למשל כלי שרוצים לתקוף או ניסיון לרכז התקפות סביב המלך של היריב.

ככל שהשחקן מתקדם בתוך השלב הראשון, ומחשב מהלכים של עצמו ותגובות של היריב, הדיאלוג הפנימי הספציפי הופך ל"סיפור שלו" והוא יתקשה מאוד לחשוב על אפשרויות אחרות לפעולה. ככל שהוא נצמד לתמונה הצרה של התכנון שלו הוא יתקשה לפרוץ את המגבלות שהוא יצר לעצמו.

כך מגיעים לשלב השני, שבו השחקן חושב שהסיפור שלו נכון ומאמין שיש לו יתרון, בדומה לסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ורוצים להאמין בו. ההחלטות שהוא יעשה בהמשך המשחק יהיו מבוססות על הערכות שמשתלבות עם הסיפור שלו.

אמונה בסיפור העצמי קיימת גם בחיים האמיתיים: בנושאים מדיניים, בנושאים חינוכיים, ולמעשה בכל תחום הדורש קבלת החלטות. כולנו מאמינים, במידה מסוימת, שאם העולם היה מתנהל בהתאם להשקפתנו או בהתאם "לסיפור שלנו" דברים היו מסתדרים באופן הנכון.

ובשחמט כמו בחיים, מגיע השלב השלישי. זהו השלב שבו, לפי טרטקובר, אנחנו מבינים שאנחנו עומדים להפסיד. כי במקום להתנהל לפי המצב האמיתי על הלוח, התנהלנו לפי הסיפור שבנינו בראשנו. ככל שהסיפור שלנו רחוק מהמצב האמיתי על הלוח, כך אנחנו מועדים יותר לכישלון.

איך אפשר לא ליפול למלכודת "הסיפורים של עצמנו"? יש שתי נקודות חשובות שכדאי לזכור. הראשונה היא להודות ש"אני לא יודע" – להודות בפני עצמנו ואחרים שאין לנו את כל התשובות. זה שלב חשוב ולא פשוט. רב האמן הסקוטי ג'ונתן רואסון, מספר שכשהיה שחקן צעיר ומוכשר פגש רב אמן ותיק וחזק ממנו. הקרב בין השניים הסתיים בתיקו מפתיע. לאחר המשחק ישבו שניהם לניתוח המשחק. רואסון שאל את יריבו מה הוא חושב על מצב מסוים וקיבל תשובה: "אני לא יודע, נראה לי שזה כך". ככל שרבו השאלות כך השיב היריב "אני לא יודע".

ככל שהשחקן חזק יותר, יש לו כבוד רב יותר לאינסופיות של משחק השחמט.

הנקודה החשובה השנייה כנגד מלכודת הסיפורים היא אסטרטגיה בה משתמשים במסגרת אימון, הנקראת "אסטרטגיית שק קמח". הרעיון מאחורי אסטרטגיה זו הוא פשוט: מישהו לפניך כבר יישם רעיונות גדולים במשחק, אז למה שלא תלמד מהם? רעיונות של שחקנים גדולים ניתנים ליישום במצבים דומים המופיעים במשחקים תחרותיים בשחמט. נשמע בנאלי? אז זהו שלא.

לא מדובר רק באיסוף או הגדלה של ידע. רוב ספרי השחמט מכוונים להגברת הידע מתוך ההנחה שידע מוביל ליכולת. החיסרון בכך הוא שידע שמשתמשים בו במסגרת של אותה חשיבה יכול לעזור רק עד שלב מסוים. כדי לפרוץ לרמות חשיבה חדשות וגבוהות יותר בשחמט, צריך ללמוד צורות חשיבה חדשות שיתנו לנו נקודת מבט אחרת, כזו שלא הייתה לנו עד היום. כאן מגיעה "אסטרטגיית שק הקמח".

כל שחקן מקצוען בצמרת העולמית לומד כמות עצומה של משחקים מן העבר וההווה במטרה לאתר רעיונות חדשים שניתן להשתמש בהם. אם אתם מתחילים מהיום בגישה כזו בתחום התמחותכם, יש לאן לשאוף. אלוף העולם לשעבר, ולדימיר קראמניק, מספר שהוא עובר בממוצע על עשרת אלפים משחקים בחודש רק בשביל לאתר רעיונות חדשים.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
20 אסטרטגיות צבאיות לניצחון במלחמה (וגם בחיים)

מאיה מזרחי

לוחמה אישית, לוחמה מאורגנת, לוחמה הגנתית ולוחמה התקפית - רב מכר שכתב הסופר רוברט גרין כולל אסטרטגיות מועילות רבות שיכולות לסייע לנו להבין טוב יותר את המצב הנוכחי, ולהתכונן לבאות

מעבר לרגיל: הנערה מצ'רנוביל שזכתה בזהב

דינה גורדון

מה עוזר לאדם להתעלות מעבר לקשיים הפיזיים והנפשיים שלו? סיפורה של אוקסנה מאסטרס שנולדה בתנאים הקשים ביותר והגיעה למקומות גבוהים בקריירה שלה הוא דוגמה לכוח הרצון והרוח

"אני עובדת עם המשפחות, עם האנשים שניצלו מהתופת. צריך להבין יחד איתם מה נתן להם רגע של תקווה, ולחבר אותם למקורות החוסן שלהם"

דור לוינטר

הפסיכולוגית עינת הרף כשדאי מספרת בריאיון למגזין אפוק על עבודתה עם הניצולים והמשפחות, בדרך למציאת קצה חוט של דרך להתמודד עם הטראומה. "חוויית האימה גדולה מאוד. היו אנשים שיצאנו איתם החוצה לעשות סיבוב, לא משנה איפה, כדי שיוכלו לעשות צעד אחרי צעד ולהאמין שכרגע אין מישהו שיורה עליהם. הם התקשו להאמין לזה"

מהארכיון: הכוח של הנחמדות

מאיה מזרחי

האם התפיסות שלפיהן להיות נחמד זה להיות חלש, משעמם ולא יוצלח הן נכונות? מה אומרים המחקרים? האם מה שנחשב לחולשה הוא למעשה כוח?

6 שיעורים מהביוגרפיה של אילון מאסק

דינה גורדון

כיצד הפך מאסק מילד שספג מכות קשות בבית הספר לאחד האנשים המצליחים בעולם? מה ניתן ללמוד על סגנון הניהול שלו? מדוע הוא לוקח סיכונים שנראים בגדר הבלתי אפשרי? ואיך הוא מניע עובדים לעמידה ביעדים?

״לימדו אותנו שאם ברצונך להוציא את המיטב מקבוצה מסוימת, עליך להיפטר מהשחקנים החלשים ולהקשיח את הנותרים. יש רק בעיה אחת עם המודל הזה – הוא לא עובד״

איל לוינטר

כיצד לפתח קשיחות? סטיב מגנס, יועץ לפיתוח מיומנויות מנטליות עבור קבוצות ספורט מקצועיות, יוצא בספרו האחרון "תעשו דברים קשים" נגד המסרים שהועברו לנו בתקשורת ובסרטים, ומלמד עקרונות נכונים יותר לפיתוח קשיחות

שתפו: