להסתכל למוות בעיניים

בעולם המערבי, הנטייה הרווחת היא פשוט להתעלם מהמוות ולהעמיד פנים שהוא לא יבוא לעולם, בטח שלא אליי. המוות נתפס כתאונה מצערת הפוגעת רק ב"אנשים אחרים". לא מדברים עליו, לא מתייחסים אליו, ועצם העיסוק בו נחשב לשלילי, מורבידי ודכאוני. כתוצאה מכך, כאשר המוות כן דופק על הדלת ללא התרעה, אנשים רבים נתקפים בחרדה, בהיסטריה או בדיכאון, ואינם יודעים איך להתמודד אתו. קל לראות את חסרונותיה של גישה זאת, שהרי המוות הוא אחד הדברים הבטוחים היחידים בחיים (לצד תשלום מיסים), ואין היגיון בהתעלמות ממנו. יתרה מזאת, בהעדר התייחסות למוות, קשה להתייחס גם לחיים עצמם ולענות לעצמנו מהי תכליתם ולמה עלינו לשאוף בהם.