מה חושף ביקור בסיביר הקרה על עברה ועל עתידה של רוסיה?
אלכס גורביץ' | 12 במרץ 2019 | מחשבות | 5 דק׳
כמה עשרות מיליוני אזרחים מתו בבריה"מ תחת המשטר הזה. "כן, אבל היו דירות וחינוך בחינם!"
״ טיסה מוצלחת!״ אומרת לי ברוסית ללא מבטא ישראלי הדיילת בכניסה למטוס שייקח אותי ממוסקבה לעיר קרסנויארסק שבסיביר, אי שם 3,500 קילומטר מזרחה למוסקבה. משם אני אמור לנסוע ברכב לעיירה קטנה ומרוחקת עוד יותר. אני מתמקם לרווחה במטוס ומתחיל לתכנן את הטיול המיוחל לו חיכיתי מספר שנים. לאחר חמש שעות טיסה ונסיעה של שעתיים ברכב אני מגיע ליעד – נושם אוויר צח ומתבונן באייפון. רגע לפני שהוא מת מקור הוא מספיק להודיע לי: מינוס 28 מעלות. כמו דג שחזר למי ילדותו אחרי ששכב על חול ישראלי, החיוך לא מצליח לרדת לי מהפנים. אני מחליף את בגדי החורף הישראלי בבגדי החורף המקומי שיודעים להגיד ״לא״ לקור החודר ויוצא לסיבוב.
השלג הפריך חורק תחת רגליי ואחרי כמה צעדים אני מצליח להרים את הראש ולהסתכל קדימה למרות הסנוור מהשמש הבוהקת בשלג. העצים וגגות הבתים לובשים לבן והכול נראה כמו באגדה, בדיוק כמו בילדות. אני מרים את המבט ורואה שלט המבשר לי שאני נכנס לרחוב הראשי של העיירה – שדרות לנין. היַלְדוּת שלי אט אט עוזבת אותי ואני מתקדם לגיל הנעורים. נזכר בשיעורי ההיסטוריה בבית הספר הפוסט סובייטי על האיש הזה, לנין. לא לימדו אותנו אז דברי ביקורת. סיפרו לנו שהוא אהב ילדים, אבל מה הוא עשה איתם אחרי שהם גדלו – את זה לא אמרו.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו