הילדים למדו לדבר עם מכונה כאילו היא חברה, יועצת, פסיכולוגית ובן זוג. עכשיו מתברר שהשאלה כבר אינה רק אם הם משתמשים בבינה מלאכותית – אלא האם היא מתחילה להחליף בעבורם את הקשרים האנושיים עצמם, ולאפשר להם לוותר עליהם לאט, ובנוחות
מאיה מזרחי | 12 ביולי 2026 | חברה והיסטוריה | 15 דק׳
החבר הכי מסוכן של הילדים שלנו
בסיפור "רובי" (Robbie) של סופר המדע הבדיוני המפורסם, אייזק אסימוב, שפורסם לראשונה ב-1940, ילדה בשם גלוריה מפתחת קשר עמוק עם רובוט אילם בשם רובי. הוא משמש לה מטפל, שומר וחבר למשחקים. בעיניה הוא אינו מכונה, אלא דמות קרובה, נאמנה ואוהבת – כמעט בן משפחה.
רובי אינו מאיים. הוא אינו מורד, אינו מבקש להשתלט על דבר ואינו פוגע באיש. להפך: הוא עדין, מסור וצייתן. האיום שבו אינו נובע מכך שהוא רובוט רע, אלא מכך שמכונה יכולה למלא בהצלחה רבה מדי תפקיד שהיה שמור בעבר לבני אדם.
אמה של גלוריה היא הראשונה שנבהלת. היא חוששת שבתה מאבדת עניין בילדים אחרים, שנוצרת אצלה תלות לא טבעית במכונה, ושגם רובוט טוב ובטוח ככל שיהיה אינו יכול להיות תחליף לקשר אנושי. בעקבות הלחץ שלה רובי מורחק מן הבית, וגלוריה נשברת רגשית. הוריה מנסים להסיח את דעתה, להחזיר אותה אל חברת בני גילה ואל העולם האנושי, אבל הקשר עם הרובוט כבר חזק מדי. מבחינת הילדה, לא לקחו ממנה צעצוע; לקחו ממנה חבר.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
