פרופ' מייקל פרביקה, פיזיקאי של חומר בתנאים קיצוניים, טוען שהמחשבות והאינטואיציות שלנו אינן מסתיימות בין הנוירונים – אלא מגיעות מחלקי מציאות שאיננו רואים. מסיפור הסנה הבוער ועד לתורת המיתרים – מסע אל נקודת המפגש בין פיזיקה, תודעה ואמונה
רקפת תבור | 9 בדצמבר 2025 | מדע וטכנולוגיה | 16 דק׳
המציאות שמעלינו: הפיזיקאי שמציע שתודעה אינה מוגבלת למוח בלבד
במאה האחרונה השקענו הון עתק בניסיון "לצלם" את המחשבות שלנו. סורקי fMRI מאתרים הבזקי פעילות מוחית, חוקרי מוח מסמנים אזורי "שפה", "פחד", "אמפתיה", ומשרטטים מפות צבעוניות של מה שנדמה לנו כתודעה. ובכל זאת, גם לאחר אלפי מאמרים, כמה מהקולות הבולטים במדע מודים בזהירות: אין לנו מושג כיצד חשמל וכימיה הופכים לחוויה – לאותו "אני" פנימי שמרגיש, זוכר ומדמיין.
"מרכיבי התודעה הם תעלומה", אמר ג'ון מדוקס, שכיהן במשך יותר משני עשורים כעורך כתב העת Nature. "על אף ההצלחות המרשימות בתחום חקר המוח במהלך 100 השנים האחרונות, נראה שאנחנו רחוקים מהבנת התהליכים הקוגניטיביים בדיוק כמו שהיינו רחוקים מהבנתם לפני 100 שנים".
אל תוך הוואקום הזה נכנס פרופ' מייקל פרביקה (Pravica), פיזיקאי של "חומר בתנאים קיצוניים", בעל דוקטורט בפיזיקה מהרווארד ומרצה באוניברסיטת נבדה בלאס וגאס – וגם נוצרי אורתודוקסי. דווקא מתוך הזרם המרכזי של הפיזיקה – חום, לחץ, קרינת X באנרגיות גבוהות – הוא מציע רעיון שנשמע כמעט כמו מדע בדיוני: מה שאנו מכנים "תודעה" אינו רק תוצר של פעילות נוירונים במוח, אלא ביטוי חלקי של תהליכים המתרחשים במרחב פיזיקלי אחר, רב-ממדי. ייתכן, הוא אומר, שבאותם רגעים נדירים שבהם צץ לנו רעיון "משום-מקום" – המקום הזה פשוט שוכן בממד אחר.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
תמונת אילוסטרציה: Shutterstock