סכסוכי חמולות ונקמות דם נשמעים לנו כמו משהו אופייני למזרח התיכון או לשבטים פרימיטיביים. אבל מתברר…
ד"ר משה רט | 7 באוגוסט 2023 | מחשבות | 4 דק׳
למה אנחנו נלחמים? הפסיכולוגיה של המלחמה
סכסוכי חמולות ונקמות דם נשמעים לנו כמו משהו אופייני למזרח התיכון או לשבטים פרימיטיביים. אבל מתברר שלא מעט כאלה פקדו גם את ארה"ב במהלך המאה ה-19 וה-20. אחד המפורסמים שבהם הוא הסכסוך של משפחות האטפילד-מק'קוי, שנמשך בשנים 1963-1891, גבה את חייהם של יותר מתריסר נפשות משני הצדדים, והפך לחלק מהפולקלור האמריקני. הוא התחיל בהריגתו של בן למשפחת מק'קוי בידי אנשי האטפילד, והוביל לכמעט שלושים עשורים של טבח משפחות ושפיכות דמים הדדית. וזה היה רק סכסוך משפחתי אחד מבין רבים נוספים באותה תקופה, במדינה הנחשבת לסמל החופש והקידמה.
לא יהיה זה מוגזם לומר שההיסטוריה של האנושות נראית כמו קטלוג של סכסוכים ומלחמות אין-סופיות, מהתרבויות העתיקות ביותר ועד למלחמת רוסיה-אוקראינה בימים אלה. בשנים 1897-1740 התחוללו 230 מלחמות ומהפכות באירופה בלבד, שהמיטו מוות, הרס וחורבן על מדינות שלמות. במאה ה-20 נהרגו 13-5 מיליון איש במלחמת העולם הראשונה, וכ-50 מיליון בשנייה. השאלה הזועקת היא, מדוע בני אדם לא מסוגלים לחיות זה עם זה בשלום? מדוע המין האנושי, שהגיע להישגים תרבותיים, מדעיים ופילוסופיים כה מרשימים, גולש פעם אחרי פעם לסכסוכים ולאלימות, שמעטים המרוויחים מהם ורבים המפסידים?
נכון, לרוב המלחמות והסכסוכים יש נימוקים רציונליים מאחוריהם, כמו צרכים כלכליים וטריטוריאליים, נטרול סכנות צפויות, הרצון לנקום על פגיעות קודמות, או פשוט הגנה עצמית. אולם כמו ברוב סוגי הפעילות האנושית, לצד שיקולים אלה קיימים גם גורמים פסיכולוגיים שונים הממריצים את בני האדם לבחור בדרך המלחמה במקום לשקול אפשרויות אחרות, אולי כדאיות יותר. ניתן לומר שמדובר פשוט בדחפים אלימים, פראיים וחייתיים, הנובעים מהצד האפל בנפש האדם. אולם הסבר זה נראה פשטני מדי – פעמים רבות מלווה המלחמה דווקא בגילויים של כבוד, מסירות נפש והקרבה למען אידיאלים גדולים. מלבד זאת, הסתכלות פסימית כזו על בני האדם, כעל חיות פרא מתחת מעטה דק של תרבות, מובילה לייאוש ולפסימיות כלפי האנושות – גישה שאינה בריאה ואינה נכונה.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו