האלכימיה נחשבת היום לפסאודו מדע, אולם חוקרים מצביעים על עניין עמוק בתחום שעסקו בו גדולי הדורות – ממלכי ישראל ועד לאייזק ניוטון
שיעור באלכימיה ובהתמרת נפשות
כשמדובר באלכימיה, רבים מאיתנו חושבים על המאמצים העצומים שהשקיעו אנשי ימי הביניים והרנסנס בניסיונות להפוך מתכות פשוטות, עופרת למשל, לזהב נחשק. רבים מאיתנו אולי זוכרים את הניסיונות לפתח שיקויי אל-מוות – תרופות שיובילו את המין האנושי לחיי נצח. ניסויים אלה, שלימים התבררו כחסרי תוחלת, תייגו את האלכימיה כתחום פסאודו מדעי שלכל היותר שימש כבסיס להתפתחות הכימיה המודרנית.
אולם כיצד ניתן להסביר שאפילו אייזק ניוטון בן המאה ה-17, מגדולי הפיזיקאים בעולם, התעניין בניסויים מסוג זה? במקביל לפיתוח תורת הגרביטציה הקלאסית והנחת הבסיס לתורת המכניקה הכוללת את שלושת חוקי התנועה, הקדיש ניוטון את מרבית זמנו דווקא לאלכימיה. האם כל עניינו היה בהפקת זהב?
בשנים האחרונות מגוון חוקרים והיסטוריונים מציעים שהתמונה ששרדה עד ימינו לגבי האלכימיה מסולפת ולמעשה מציגה רק חלק קטן מתחום עניין רחב הרבה יותר. החוקרים מציעים שלפחות בכמה מהטקסטים העוסקים באלכימיה, בעיקר הקדומים שבהם, ההתייחסות לזהב נחשק משמשת כמטאפורה למשהו נשגב הרבה יותר הקשור לנפש האדם.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
