כניסה
הרשמה לניוזלטר

מהו סודם של האצנים מאפריקה שרצים בלי מאמץ ושוברים שיאי עולם, והאם הגורם הוא גנטי כמו שנהוג לחשוב? מאמן הריצה הבריטי שיין בנזי יצא לפצח את התעלומה מאחורי הרצים הטובים ביותר בעולם, וגילה את הסיבות הקשורות באופן הריצה ובצורת האימון

דינה גורדון | 15 באוקטובר 2020 | פסיכולוגיה | 13 דק׳

האמנות הנשכחת של הריצה

שיין בנזי חיכה בעצבנות ליריית הפתיחה של אחד מהמרוצים הקשים בבריטניה – Grand Union Canal Race – שאורכו 233 ק"מ. מסלול המרוץ נמתח לאורך תעלת המים המחברת את העיר ברמינגהם ללונדון. בנזי עשה מבחינתו את כל ההכנות הדרושות למרוץ: הוא התחיל באימונים של ריצות קצרות – עשרה ק"מ, והמשיך בהדרגה לאימונים קשים של ריצות יותר ויותר ארוכות עד שהגיע להתאמן למרחקי אולטרה מרתון (מרחקים העולים על כ-42 ק"מ). במהלך האימונים, שהגיעו עד 80 ק"מ, הוא נאבק בגבורה בכל אותות הסבל והמצוקה שגופו שידר לו אחרי הריצות הארוכות. הוא התעלם מהעייפות הקשה, מפציעות וממחלות, והיה נחוש לחזק את כוח הסבל שלו ולסיים את המרוץ בהצלחה. אבל כאשר הגיע רגע האמת, במרוץ עצמו, כל האימונים המפרכים לא עזרו לו. כאבים עזים בברך הכריעו אותו, והכריחו אותו לפרוש מהמרוץ לאחר 112 ק"מ.

אבל הכישלון הצורב לא ריפה את רוחו של בנזי. שנה לאחר מכן, נחוש יותר מתמיד, הוא החליט שוב להשתתף במרוץ. הפעם הוא החליט להתאמן קשה עוד יותר: לרוץ ריצות ארוכות יותר, ולחקור כל דבר אפשרי שיעזור לו להיות רץ טוב יותר. אחרי הכול הוא עצמו היה מאמן ריצה והכיר היטב את כל רזי המקצוע. הוא היה משוכנע, כמו כל הרצים האחרים, שנעליים טובות יותר, ג'ל מיוחד, תוסף מזון או דיאטה מיוחדת, ובעיקר אימונים מפרכים ישפרו את הריצה שלו. בתום השנה הוא שוב עמד על קו הזינוק. ושוב הכאב בברכיים הכריע אותו והוא פרש באמצע המרוץ.

כחלק מעבודתו בתור מאמן ריצה, עזר בנזי לספורטאים להתמודד עם פציעות וכאבים. הוא ראה שספורטאים רבים סביבו נמצאו במצב דומה לשלו, ואפילו אלו שניצחו בתחרויות, סיימו אותן במקרים רבים פצועים וכואבים. בנקודה זו הוא הבין שחסר לו משהו בסיסי בידע ובהבנה כיצד הגוף האנושי בנוי לתנועה, ובאופן ספציפי יותר – לריצה. הוא תהה מדוע אינו רואה בשום מקום, גם אצל רצים מקצועיים מערביים, את הריצה הזורמת והאלגנטית שראה אצל כמה רצים אפריקנים, כאשר צפה בטלוויזיה במשחקים האולימפיים.

שיין בנזי מסביר על עקרונות הריצה הנכונה | [Shane Benzie]

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
פרויקט הדמיון ההרואי – כיצד לטפח אנשים אמיצי לב בחברה

מאיה מזרחי

הפסיכולוג המפורסם פיליפ זימברדו אסף קבוצה של מומחים כדי שתחקור מה גורם לאנשים לעשות טוב, או ליתר דיוק – להתנהג בהרואיות במצבי סכנה. פרופ' ארי קוהן, ממובילי הפרויקט, מספר על המסקנות שאליהן הגיעו

למצוא את משמעות החיים דרך "מסע הגיבור"

מאיה מזרחי

קבוצת חוקרים רצתה לבדוק מה קורה לאנשים המתארים את סיפור חייהם לפי דפוס החוזר בכל המיתוסים והסיפורים הגדולים משחר ההיסטוריה

הכוח המרפא של "קבלה רדיקלית"

מאיה מזרחי

הפסיכולוג ד"ר ג'ושוע קולמן טוען מתוך שנים של ניסיון בעבודה עם מטופליו, כי ככל שאנו מנסים להתחמק מרגשות כואבים כמו כעס, חרטה, פחד או אבדן, כך אנו מסתבכים יותר בתוכם. במקום זאת הוא מציע גישה שונה: "קבלה רדיקלית" שלהם

20 אסטרטגיות צבאיות לניצחון במלחמה (וגם בחיים)

מאיה מזרחי

לוחמה אישית, לוחמה מאורגנת, לוחמה הגנתית ולוחמה התקפית - רב מכר שכתב הסופר רוברט גרין כולל אסטרטגיות מועילות רבות שיכולות לסייע לנו להבין טוב יותר את המצב הנוכחי, ולהתכונן לבאות

מעבר לרגיל: הנערה מצ'רנוביל שזכתה בזהב

דינה גורדון

מה עוזר לאדם להתעלות מעבר לקשיים הפיזיים והנפשיים שלו? סיפורה של אוקסנה מאסטרס שנולדה בתנאים הקשים ביותר והגיעה למקומות גבוהים בקריירה שלה הוא דוגמה לכוח הרצון והרוח

"אני עובדת עם המשפחות, עם האנשים שניצלו מהתופת. צריך להבין יחד איתם מה נתן להם רגע של תקווה, ולחבר אותם למקורות החוסן שלהם"

דור לוינטר

הפסיכולוגית עינת הרף כשדאי מספרת בריאיון למגזין אפוק על עבודתה עם הניצולים והמשפחות, בדרך למציאת קצה חוט של דרך להתמודד עם הטראומה. "חוויית האימה גדולה מאוד. היו אנשים שיצאנו איתם החוצה לעשות סיבוב, לא משנה איפה, כדי שיוכלו לעשות צעד אחרי צעד ולהאמין שכרגע אין מישהו שיורה עליהם. הם התקשו להאמין לזה"

שתפו: