שתי ספינות מתנפצות בשני קצוות מרוחקים של אותו אי בודד. מדוע צוות מספינה אחת שורד את התנאים הקשים באי וכולם נותרים בחיים, בעוד בצוות השני כמעט כולם מתים? – סיפור אמיתי

דינה גורדון | 12 במאי 2021 | פסיכולוגיה | 13 דק׳

אי האבודים

בתחילת נובמבר 1863 הפליגה ספינת המפרש "גראפטון" מסידני שבאוסטרליה לאחד המסעות הימיים המסוכנים ביותר בעולם. חמשת אנשי הצוות שעל הסיפון תכננו להפליג כ-3,400 ק"מ דרומית מזרחית לאוסטרליה עד לאי קמפבל. מסלול העובר דרך הרכס האנטארקטי בו רוחות עזות מערבלות נחשולי גלים ענקיים המתנפצים על הסיפון שמתכסה כולו בקרח. אם יצליחו לעבור זאת, יגיעו לאי קמפבל בו סופות פראיות משתוללות כמעט כל השנה. נוסף לסכנות בים ובאי עצמו, מפות האזור הכילו רישומים שטחיים בלבד ללא סימני דרך ברורים.

למרות הסיכונים, הפיתוי למסע היה גדול: שני אנשים אמינים המקורבים אליהם סיפרו שבאי קמפבל קיימים מרבצים ענקיים של המינרל גלניט העתיר בכסף, שרק מחכים שיחפרו אותם. מעבר לכך, החמישה היו רגילים להרפתקאות ולא חששו מהן.

קפטן הספינה, אנגלי בשם תומס מוסגרייב (31), ימאי מזה 16 שנה, היה ידוע כקפטן שקול ונווט מחונן. החובל הראשון, הצרפתי פרנסואה ריינאל (34) שהיה בעברו מהנדס, עזב לפני כעשר שנים את מקצועו והצטרף למחפשי הזהב באוסטרליה. שניים נוספים בצוות היו מלחים מנוסים, תומס האריס, אנגלי בן 20 ואלכסנדר מאקלארן (אליק), נורווגי בן 28. האחרון בחבורה היה טבח פורטוגזי בשם הנרי פורג'ז שפניו התעוותו בגלל מחלת הצרעת.