כיצד הפכנו מחברה של אחים לחברה של חוזים, ומה המחיר האנושי של המעבר הזה
ד"ר משה רט | 8 בינואר 2026 | מחשבות | 4 דק׳
אח לא עושה דבר כזה: נסיעה אחת שמציבה מראה לחברה כולה
מעשה במשפחה שהחליטה לנסוע לבלות בפארק שעשועים מרוחק. הם הזמינו מונית, ולאורך הדרך דיברו בהתלהבות על תוכניותיהם לבילוי בפארק. כאשר הגיעו לשם, התברר לאכזבתם שהאתר סגור. הם נאלצו לחפש מונית שתיקח אותם בחזרה, וגילו שהנהג שהביא אותם עדיין נמצא במקום. במהלך הנסיעה, שאל אבי המשפחה את הנהג מדוע נשאר בסביבה ולא נסע אחרי שהוריד אותם. "האמת היא שידעתי מראש שהפארק סגור", הודה הנהג, "והבנתי שתצטרכו נסיעה בחזרה".
בני המשפחה נדהמו. "אם ידעת שהמקום סגור", הגיב האב בזעם, "למה לא אמרת לנו מראש, והיית חוסך לנו את הזמן, הכסף ועוגמת הנפש? עליך להחזיר לנו את מחיר הנסיעה ששילמנו לך!" הנהג, מצדו, משך בכתפיו: "אני נהג מונית, לא שירות מודיעין. ביקשתם נסיעה לפארק, וסיפקתי אותה. אני צריך להתפרנס, ואין זה מתפקידי למסור מידע או לעשות שיקולים בשביל הנוסע".
המקרה הזה הופיע כשאלה הלכתית בעלון שבת – האם הנהג חייב להודיע למשפחה שהפארק סגור, והאם עליו להחזיר את כספם במידה ולא עשה זאת. הצגתי אותו במספר מקומות, ולמרות שכולם הסכימו שהנהג התנהג בצורה נבזית, הדעות היו חלוקות בשאלה האם עבר על החוק וההלכה או לא.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
האם אני רק ממלא פונקציה מקצועית על פי חוזה יבש, ותו לא – או שאני "אח" או "חבר" של האנשים שסביבי | תמונת אילוסטרציה: מגזין אפוק