מתברר שהמוח שלנו מזהה מי "הקטן" לפני שהוא בודק מי "הצודק" – דבר שעלול לשבש את שיקול הדעת, ולהפוך לכלי בידי בעלי אינטרסים
ד"ר משה רט | 8 במאי 2025 | מחשבות | 4 דק׳
החלש תמיד צודק? הפסיכולוגיה שמסבירה את ההזדהות האוטומטית
רובנו חושבים על עצמנו כעל אנשים מוסריים, או לפחות משתדלים להיות כאלה. אבל כיצד אנחנו מבצעים שיקול דעת מוסרי, ומכריעים במצבי דילמות וקונפליקטים? מסתבר שהגורמים שעומדים מאחורי ההכרעות המוסריות שלנו עלולים לחתור תחת המוסר האמיתי במקום לקדם אותו.
פרופ' ענר גוברין, שלמדתי אצלו באוניברסיטת בר אילן, טוען שהתחושות המוסריות שלנו פועלות לפי עיקרון בסיסי: בכל סיטואציה מוסרית, השאלה הראשונה שהמוח שלנו מתמקד בה כמעט בלי משים היא "מי כאן החזק ומי החלש?" – וזאת עוד לפני בחינה של עובדות, נסיבות או צדק אמיתי. אנחנו נוטים אוטומטית להזדהות ולחוש אמפתיה כלפי מי שנתפס בעינינו כקטן, חלש ותלותי – ולהאשים או לגנות את מי שנתפס כגדול, חזק ועצמאי.
תחושות אלה מתעוררות כלפי הסיטואציה כפי שהיא מתגלה לעינינו, גם אם מדובר בתמונה בודדת, מנותקת מההקשר הרחב שלה. אם נראה למשל אדם חבול ומדמם שוכב על הרצפה, ומעליו עומד אדם אחר שמניף את אגרופו – אוטומטית נחוש אמפתיה כלפי הפצוע, גם אם בעצם מדובר בשודד או מחבל שתקף את האיש השני והובס על ידו.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו

המאבק העיקרי בזירת התודעה הוא מי נתפס כחלש יותר | Osmar Schindler/Public Domain