עד לפני מספר שנים הדעה המקובלת בממסד הרפואי ובציבור הרחב הייתה שצריכת סמים פְּסִיכֶדֶלִיִּים כמו אל אס די (מוכר כ"אסיד") או אקסטזי (מוכר גם כ"סם המועדונים" או "סם האהבה") היא הרסנית ופוגעת במשתמש ובסביבתו. כך למשל נכתב באתר הממשלתי של "הרשות הלאומית לביטחון קהילתי" על השפעות האל אס די לטווח קצר: "עיוות ביכולת המשתמש לזהות את המציאות, לחשוב בצורה הגיונית או לתקשר עם אחרים. […] השפעות לטווח ארוך: פלאשבקים מפחידים, חשיבה לא מאורגנת, פרנויה"^[1]. ועל אקסטזי נכתב באתר "נגמלים": "השפעות פסיכולוגיות: הזיות, התנהגויות מוזרות או בלתי אחראיות, לעתים התקפי פאניקה, טירוף"^[2].

השימוש בסמים פסיכדליים בישראל, אם אין אישור למטרות מחקר, הוא עד היום עבירה פלילית, עובדה העלולה להשתנות בשנים הקרובות. בינואר השנה התקיים בכנסת דיון ראשון בוועדה המיוחדת לענייני סמים על "שימושים רפואיים ונפשיים בפטריות הזיה". המטרה: לקדם את המחקר על פטריות הזיה ולבנות מנגנון שיאפשר טיפולים מבוקרים בעזרתן.

החומר הפעיל בפטריות המדוברות הוא פסילוציבין, שהשפעתו דומה לזו של הסם אל אס די. ד"ר קרן צרפתי, מנכ"לית "מאפס", מכון מחקר וטיפול באמצעות פטריות הזיה, אמרה בדיון בכנסת כי המכון בראשותה מקדם מחקר על טיפול פסיכותרפי המשלב נטילת פטריות הזיה. המחקר נערך במחלקה להפרעות אכילה בבית החולים שיבא ולדבריה התקבלו כבר אישורי האתיקה לביצוע הטיפול וכעת נמצאים בתהליכים של יבוא התרופה. "מנה מלאה של פטריות מספקת 'סשן' של 8-5 שעות. אין בעיה עם טריפ רע. זאת הזדמנות לעבד את הקשיים, בתנאי כמובן שזה מוחזק ומטופל נכון", הוסיפה^[3].

הדיון בוועדת הסמים בכנסת אינו מפתיע. הוא המשך למגמת לגליזציה של פטריות הזיה שהחלה בארה"ב ומגיעה כעת בהדרגה לישראל. ביולי השנה דווח בתקשורת האמריקנית כי ממשל ביידן צופה שמנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) יאשר בתוך שנתיים לגליזציה של שתי פטריות הזיה לצורכי תרפיה^[4].

"יותר מדי אמריקנים סובלים מבעיות של בריאות הנפש ושל שימוש בחומרים, שהוגברו עקב מגפת הקורונה, ולכן אנחנו חייבים לחקור את הפוטנציאל של טיפולים הנעזרים בסמים פסיכדליים", נכתב בהודעה ששלח "המִנהל לענייני ניצול לרעה של תרופות פסיכואקטיביות ושירותי בריאות הנפש" בארה"ב, ונחשף ביולי השנה^[5]. "ללא חקיקה פדרלית להכשרת חומרים פסיכדליים, אלה העוסקים ברפואה פסיכדלית ימשיכו לחיות במרחב אפור מבחינה חוקית, או לפעול במרחבים תת-קרקעיים לא מוסדרים שבהם לא ניתן להפחית את השימוש לרעה באמצעות ביטול רישיון".

מה שמנסים לעשות אלה המקדמים כעת טיפולים באמצעות סמים פסיכדליים, עשו לפניהם אלה שקידמו טיפולים באמצעות קנאביס. השיטה דומה: קיימת בעיה – אנשים סובלים ממחלה, מכאבים כרוניים או מבעיה נפשית. וקיים פתרון – שימוש בקנאביס או בסמים פסיכדליים. אלא שללא לגליזציה, כלומר ללא אישור חוקי לצרוך קנאביס או סמים פסיכדליים, לסובלים לא תינתן גישה לחומרים אלה.

הסוציולוג ג'וזף אוברטון (1960-2003) הרחיב על השיטה הזו במודל שפיתח בשם "חלון אוברטון", המאפשר לפוליטיקאים, ולמעשה לכל אדם, להפוך רעיון קיצוני שנחשב לטאבו ופסול, ללגיטימי ולמדיניות מקובלת.

בשלב הראשון ב"חלון" יש להוציא את הסמים הפסיכדליים מהטאבו החברתי שמוטל עליהם. מאז שנת 1968, הממשל הפדרלי בארה"ב סיווג סמים פסיכדליים כמו אל אס די, אקסטזי ואחרים כ"חסרי שימוש רפואי מקובל, ובעלי פוטנציאל גבוה לפגיעה"^[6]. מה ניתן לעשות כדי לשנות זאת? להתחיל לחקור סמים פסיכדליים במסגרות מבוקרות (מחקרים מדעיים), כיוון שלמדע מותר לחקור כל דבר. מחקרים מובילים לדיונים, ודיונים בפוטנציאל של סמים פסיכדליים מבטלים את הטאבו עליו.

ואכן אתר "בטיפולנט" של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל דיווח ש"בישראל נעשו בשנים האחרונות מחקרים על השפעותיהם של פסילוסיבין ו-MDMA לטיפול בדיכאון עמיד ובפוסט טראומה"^[7]. ומגזין קנאביס דיווח שחברת "פארמוקן" בשיתוף עם "מכון שמיר", התחילה מחקר שיבחן את השפעת פטריות פסילוסיבין על מחלות שונות כמו אלצהיימר, דמנציה, דיכאון ותחליף אפשרי לאנטיביוטיקה^[8].

בהיבט הזה ארה"ב מקדימה את ישראל בשנים רבות. החל משנות ה-90 החלו להתפרסם שם מחקרים מדעיים, שכיום מגיעים למאות, על ההשפעות החיוביות שיש לסמים פסיכדליים על מצבי דיכאון, פוסט טראומה, אלצהיימר ועוד. בארץ, המידע על המחקרים האלו מתפרסם באתרים שונים, בהם אתר מכון וייצמן^[9].

השלב הבא במודל של אוברטון מראה שהדרך להביא ללגליזציה של סמים פסיכדליים הוא לנהל דיון של בעד ונגד. חוקרים מזהירים כבר עתה שלמרות תוצאות המחקרים, המחקר על סמים פסיכדליים נמצא עדיין בשלבים ראשוניים, ושימוש שאינו תחת פיקוח מבוקר הוא מסוכן.

לאחר מכן מגיע השלב ב"חלון אוברטון" של הכנסת הנושא ל"תרבות הפופולרית". בישראל כבר עברנו את השלב הזה. ב-2017 נערך בארץ כנס משותף לחוקרים מהאקדמיה ולאמנים בשם "משנים תודעה". במסגרת הכנס נערכה הרצאה על "שירה פסיכדלית עברית" ועל ה"היסטוריה של התרבות הפסיכדלית בישראל"^[10]. ובארה"ב, שמקדימה את ישראל, התפתחה מוסיקה פסיכדלית ואמנות פסיכדלית. האקונומיסט דיווח ביוני השנה כי מספר הולך וגדל של חברות בארה"ב גם רוצות להציע לעובדים סמים פסיכדליים לטובת "בריאות נפשית" או במסגרת של חופשת "גיבושון"^[11].

הגדילה מכולם נטפליקס, שהעלתה סדרה דוקומנטרית המבוססת על ספרו של מייקל פולן "איך לשנות את דעתך". בסדרה פולן מופיע כתומך נלהב בשימוש בסמים פסיכדליים במצוקות נפשיות כמו דיכאונות, טראומות וחרדות של הנוטים למות. ומעבר לכך, כחוויה רוחנית מעצימה ביותר לכל אדם באשר הוא.

אם הכול ימשיך להתקדם על פי המודל של אוברטון, השלב הבא הוא הבאת הנושא לקונגרס ועריכת הצבעה על לגליזציה בהיקף מסוים. לפני כן יוכל להיערך דיון ב-FDA על הנושא שבסופו תצא המלצה כללית. כמובן שמאוחר יותר, בעיכוב של כמה שנים, זה עלול להגיע גם לאישור בישראל.

וכך הנער שהפך לגבר במסיבת בר המצווה, יוכל להיכנס ל"טריפ" עם כל הכיתה. אולי זה נשמע כמו חלום בלהות עכשיו, אבל אם איש לא יעצור זאת, בעתיד הלא רחוק צריכה של סמים פסיכדליים לשימוש עצמי תהיה חלק מההווי.