מגזין אפוק מגנה בכל תוקף את מעצרם בסין של 11 אזרחים בטענה שהעבירו לעיתון אפוק טיימס בשפה הסינית מידע המתעד את ההגבלות החמורות שהפעיל המשטר הסיני בתחילת 2020 כאשר התפרצה המגפה. אם יורשעו, 11 האזרחים צפויים לעונשים ממושכים של עד מאסר עולם בכלא הסיני, על פי התובע הכללי בסין. מדובר בפגיעה קשה בחופש הביטוי, בחופש העיתונות ובזכויות האדם.

מעצרם בידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס) גונה ב-27 באוגוסט על ידי מחלקת המדינה האמריקנית. "ארה"ב קוראת לממשלת הרפובליקה העממית של סין לשחרר את העיתונאים ואת אנשי הקשר שלהם שנעצרו בגלל שדיווחו על הגבלות הקוביד-19, ולחדול ממאמציה להשתיק את אלה הרוצים לדווח על האמת", אמר דובר מחלקת המדינה^[1].

גם "הוועדה להגנה על עיתונאים" (CPJ) שמושבה בניו יורק גינתה את המעצרים, והאיצה במשטר הקומוניסטי הסיני לשחרר מיד את האזרחים ולבטל את הטענות נגדם^[2].

מאז שנוסד עיתון האפוק טיימס, לפני כ-20 שנה, אזרחים סינים, כולל פקידים במפלגה הקומוניסטית הסינית עצמה, ראו בו מקור מידע אמין שניתן לסמוך עליו והעבירו לו מידע, תמונות, סרטונים ומסמכים על המתרחש בסין. מקורות המידע האלה אפשרו לעיתון ליידע את העולם על מה שבאמת מתרחש בסין, מאחורי מסך הצנזורה.

מנגד עמדה המפלגה הקומוניסטית הסינית ולא יכלה להרשות זאת. במשך 70 שנות שלטונה היא תמיד ניסתה לשלוט באופן טוטלי בזרימת המידע מהמערב אל סין וממנה החוצה. היא שלטה בכל כלי התקשורת הסיניים, הקימה מערכת לצנזורה ושליטה באינטרנט, הציבה מצלמות בכל פינה בסין, והענישה ביד קשה אזרחים שהעבירו מידע החוצה.

עיתון אפוק טיימס בשפה הסינית קם בשנת 2000 בארה"ב בדיוק כדי לפרוץ דרך הצנזורה והתעמולה הזו. הוא נוסד על ידי אנשים שהאמינו כי קיים צורך בעיתון בלתי תלוי שיספק חדשות אמיתיות ולא מצונזרות בשפה הסינית. מחויבות זהה הובילה להקמת מהדורה גם בשפה האנגלית, שלוש שנים אחר כך.

האומץ והערכים של אפוק טיימס עוררו בנו השראה ובסוף 2005 קיבלנו מהם זיכיון לשימוש בשם המותג והתחלנו להוציא לאור את עיתון "אפוק טיימס ישראל" – עיתון עצמאי בעברית. ב-2011 השתנה העיתון הישראלי למגזין איכות, וב-2020 שינה את שמו ל"מגזין אפוק" (המגזין עצמאי, בבעלות עמותת "אפוק מדיה ישראל". קראו על ההיסטוריה שלנו ב"אודות").

בעוד עיתון אפוק טיימס בשפה הסינית סיפק לעשרות מיליוני אזרחים סינים חדשות לא מצונזרות, המפלגה הקומוניסטית הסינית ניסתה למנוע זאת בכל דרך אפשרית. בשנת 2000 נעצרו יותר מ-12 כתבי העיתון בסין והושלכו לכלא לתקופה שבין 3 ל-10 שנים. כולם עונו באופן קשה. מחוץ לסין חווה העיתון הטרדות קבועות מצד המפלגה הקומוניסטית הסינית. בהונג קונג, למשל, הותקף בית הדפוס של העיתון פעמים מספר. בנובמבר 2019 הוא הוצת ובאפריל 2021 פרצו פנימה פורעים וניפצו ציוד יקר באמצעות פטישים.

בעולם החופשי ברור לנו שחופש העיתונות מסייע לשמור על חברה פתוחה ובריאה. ברור גם שנוכח עולמנו המחובר והמקושר, חדשות באזור אחד יכולות להיות רלוונטיות במקומות רבים אחרים בעולם. כפי שהוכיחה המגפה הנוכחית – מה שקורה בסין לא רק משפיע על סין, אלא יכול להשפיע על העולם כולו. אם העולם היה יודע בתחילת פרוץ המגפה כמה מהר התפשט הנגיף בווהאן, אם הוא היה יודע כמה אנשים מתו בשלב מוקדם של ההתפרצות (מספר המתים האמיתי בסין עדיין מטויח), ייתכן שהעולם היה נוקט באמצעים אחרים כדי להגן על תושביו.

מסיבה זו נמשיך תמיד לחשוף את האמת על המתרחש בסין ולעמוד מול הדיכוי שמפעילה המפלגה הקומוניסטית הסינית. אנו מאמינים כי האומץ לדווח בצורה כנה וישרה על המתרחש בסין אינו רק למטרות ידע, אלא יכול להציל חיים – מחוץ לסין וגם בתוכה.

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן