הרשמה לניוזלטר

מאז הזמנים העתיקים ניסו בני האדם לגלות כיצד ליצור חיים מלאכותיים מחוץ לרחם. מסופר כי בימי…

ווסלי ג'יי סמית | 13 באפריל 2021 | דעות | 5 דק׳

האם קץ הזמנים קרב?

מאז הזמנים העתיקים ניסו בני האדם לגלות כיצד ליצור חיים מלאכותיים מחוץ לרחם. מסופר כי בימי הביניים המוקדמים היו אלכימאים שאספו מתכונים להכנת "איש קטן" (הומונקולוס). אחד מהם הופיע ב"ספר הפרה" ("Book of the Cow") שנכתב בלטינית אי שם בין המאה השלישית למאה השמינית לספירה[1]. הטקסט מתאר תהליך בו מופרית פרה או כבשה בתהליך מלאכותי על ידי זרע אנושי המשולב עם מינרל זרחני כלשהו. אחרי מספר חודשים הפרה ממליטה "איש קטן". את הפרה יש להרוג, ואת האיש הקטן יש להאכיל בדם.

מתכון אחר הוצע על ידי האלכימאי פאראצלסוס במאה ה-16. פאראצלסוס האמין שניתן לשים זרע במֵכל אטום שבתוכו חומר (בשר נרקב או אפילו דשן), ובתנאי חום מתאימים לגדל בדרך זו רקמות בשר שמהן יתפתח בחלוף הזמן אדם קטן. "אנחנו קוראים לזה הומונקולוס או [אדם] מלאכותי. יש לגדל אותו לאחר מכן בזהירות ובשקדנות כמו כל תינוק אחר, עד שיגיע לשנים בשלות של הבנה. זה אחד הסודות הגדולים ביותר שאלוהים הותיר לבן האנוש, החוטא", כתב פאראצלסוס בספרו De Natura Rerum ("על טבע הדברים"). והוסיף: "יש לשמור זאת בין הסודות עד לקץ הזמנים, כאשר אֵין נִסְתָּר אֲשֶׁר לֹא יִגָּלֶה (האפוקליפסה) וְאֵין נֶעְלָם אֲשֶׁר לֹא יִוָּדַע וְיֵצֵא לָאוֹר"[2].

גם בפולקלור דובר על אדם כזה. פרופ' משה אידל, חוקר מחשבת ישראל, כתב ספר בשם "גולם" המתייחס לסיפורים מאגיים ביהדות שעסקו לאורך ההיסטוריה ביצירת גולם – בהפחת רוח חיים בחומר דומם ויצירת אדם מלאכותי. ב-1818 היה זה "פרנקנשטיין" של הסופרת מרי שלי, שהפיח חיים בחומר דומם אליו חיבר איברים שייצר. במקור נקרא הספר "פרנקנשטיין או פרומתאוס המודרני" – כדי לסמל את מרדנותו של פרומתאוס בשמים ובאלים.

שתפו את הכתבה:

האם קץ הזמנים קרב?

מאז הזמנים העתיקים ניסו בני האדם לגלות כיצד ליצור חיים מלאכותיים מחוץ לרחם. מסופר כי בימי…

ווסלי ג'יי סמית | 13 באפריל 2021 | דעות | 5 דק׳

מאז הזמנים העתיקים ניסו בני האדם לגלות כיצד ליצור חיים מלאכותיים מחוץ לרחם. מסופר כי בימי הביניים המוקדמים היו אלכימאים שאספו מתכונים להכנת "איש קטן" (הומונקולוס). אחד מהם הופיע ב"ספר הפרה" ("Book of the Cow") שנכתב בלטינית אי שם בין המאה השלישית למאה השמינית לספירה[1]. הטקסט מתאר תהליך בו מופרית פרה או כבשה בתהליך מלאכותי על ידי זרע אנושי המשולב עם מינרל זרחני כלשהו. אחרי מספר חודשים הפרה ממליטה "איש קטן". את הפרה יש להרוג, ואת האיש הקטן יש להאכיל בדם.

מתכון אחר הוצע על ידי האלכימאי פאראצלסוס במאה ה-16. פאראצלסוס האמין שניתן לשים זרע במֵכל אטום שבתוכו חומר (בשר נרקב או אפילו דשן), ובתנאי חום מתאימים לגדל בדרך זו רקמות בשר שמהן יתפתח בחלוף הזמן אדם קטן. "אנחנו קוראים לזה הומונקולוס או [אדם] מלאכותי. יש לגדל אותו לאחר מכן בזהירות ובשקדנות כמו כל תינוק אחר, עד שיגיע לשנים בשלות של הבנה. זה אחד הסודות הגדולים ביותר שאלוהים הותיר לבן האנוש, החוטא", כתב פאראצלסוס בספרו De Natura Rerum ("על טבע הדברים"). והוסיף: "יש לשמור זאת בין הסודות עד לקץ הזמנים, כאשר אֵין נִסְתָּר אֲשֶׁר לֹא יִגָּלֶה (האפוקליפסה) וְאֵין נֶעְלָם אֲשֶׁר לֹא יִוָּדַע וְיֵצֵא לָאוֹר"[2].

גם בפולקלור דובר על אדם כזה. פרופ' משה אידל, חוקר מחשבת ישראל, כתב ספר בשם "גולם" המתייחס לסיפורים מאגיים ביהדות שעסקו לאורך ההיסטוריה ביצירת גולם – בהפחת רוח חיים בחומר דומם ויצירת אדם מלאכותי. ב-1818 היה זה "פרנקנשטיין" של הסופרת מרי שלי, שהפיח חיים בחומר דומם אליו חיבר איברים שייצר. במקור נקרא הספר "פרנקנשטיין או פרומתאוס המודרני" – כדי לסמל את מרדנותו של פרומתאוס בשמים ובאלים.

שתפו את הכתבה:

שתפו: