הרשמה לניוזלטר

הדיון הער שיצרה הרשת החברתית “טוויטר” – שמחקה בתחילת ינואר 2021 לצמיתות את חשבונו של נשיא…

ד"ר חיים פרנקל | 24 במרץ 2021 | דעות | 3 דק׳

המדיה החדשים לקראת עידן פוסט-טרמאפ – חשבון נפש

הדיון הער שיצרה הרשת החברתית “טוויטר” – שמחקה בתחילת ינואר 2021 לצמיתות את חשבונו של נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ – מהווה הזדמנות נאותה לעסוק בציפיות ובאכזבות מהרשתות החברתיות וממנועי החיפוש, ובעיקר במה שקשור ליחסים שבין הפוליטיקאים, התקשורת והציבור. דיון כזה מעלה מאליה את השאלה האם עידן המדיה החדשים מביא עמו שיכלול של המרחב הציבורי המסורתי, כפי שחזו כמה מנביאי העידן הטכנולוגי לפני כ-20 שנה, או שמדובר בסכנה לדמוקרטיה ולאמון הציבורי באחד ממוסדותיה החשובים – העיתונות.

עידן המדיה החדשים כונה בתחילתו “עידן של שקיפות” ורבים ראו במהפכה הדיגיטלית שבבסיסו, שהפכה כל אזרח ליצרן תוכן פוטנציאלי, הזדמנות לתקשורת אינטראקטיביות בין פוליטיקאים ובין נמעניהם, עידן חדש זה הפיח גם תקווה להעצמתם של האזרחים מול הפוליטיקאים, וגם מול העיתונות המסורתית, שאיבדה בעידן הרשתות החברתיות – בו נוצר קשר ישיר בין פוליטיקאים ובין אזרחים – חלק נכבד מעוצמתה כמתווך בלעדי בין נבחרים ובין בוחריהם.

כאמור, כשני עשורים אחרי תחילת מהפכת המדיה החדשים ניתן להבחין באכזבה מתפקודם, ויותר מכך – בחשש מפני פגיעתם בדמוקרטיה. את הביקורת ואת החשש ניתן, לעניות דעתי, להבין משתי נקודות מבט עיקריות – מנקודת המבט של עוצמת הציבור מול התקשורת ומול הפוליטיקה ומנקודת המבט של חשיבות מגוון הדעות במרחב הציבורי כתוצאה מאופיים של תהליכי התקשורת המתנהלים בו.

מנקודת המבט של עוצמת הציבור ושל הציפייה כי יתבטא ביתר קלות במרחב הציבורי האינטרנטי, ובכך יבזר את הכוח בינו ובין הפוליטיקאים, מתבטאת האכזבה בכך שהרשתות החברתיות, ובראשן “טוויטר” ו”פייסבוק”, לא רק שאינן מאפשרות חלוקה מחדש של הכוח במרחב הציבורי, אלא אף מנצלות את כוחן כצנזוריות-על, שלא נבחרו או מונו לתפקידן מעולם, וזאת תוך פגיעה בחופש הביטוי, ובמקרה האחרון בזה של הנשיא טראמפ, ובעקיפין בזכות הבסיסית של תומכיו להיות חשופים לרעיונות ולמידע עמם הם מזדהים.

גם בנוגע לציפייה לגיוון הדעות במרחב הציבורי כתוצאה מאופיים של תהליכים בתקשורת העידן החדש, נרשמה אכזבה בקרב חוקרים בתחום. אלה סבורים כיום שמגוון זה קטן בהשוואה לעבר, הודות לעובדה שסביבת המידע של הפרט מעוצבת בחסות האלגוריתמים של הרשתות החברתיות ושל מנועי החיפוש כ”בועת סינון” (filter bubble), המשופעת בנושאים שמעניינים אותו – כתוצאה מהיכולת הטכנולוגית של חברות האינטרנט הגדולות לאסוף עליו מידע ולטרגט לו תכנים – אך נעדרת נושאים חשובים ציבורית הדורשים באמת את תשומת ליבו ואת מעורבותו. תהליך זה, של “פרסונליזציה” (personalization) בבחירת התכנים עבור כל גולש ברשת, יצר את האפשרות של המדיה החדשים לתת לכל גולש את מה שמתאים לו, לדעתן, אך ללא שהגולשים מודעים לשיקולים המאפיינים את המדיה החדשים בבחירת התכנים עבורם, ובראשם “הכלכלה של תשומת הלב”, כלומר הרצון להתפרנס בכל מחיר מחומרים המושכים אליהם גולשים מהמכנה המשותף הנמוך ביותר.

אשר על כן, תוצאת התהליכים שתוארו לעיל מתמצת כיום לא ב”מרחב ציבורי” משוכלל ומגוון אלא דווקא ב”תיבת תהודה” (echo chamber), כלומר בסביבת מידע מותאמת אישית שהיא תוצאה של התבצרות הגולשים סביב תכנים תקשורתיים שתואמים את השקפתם, ואשר תוצאתה היא “הומופיליה פוליטית” (political homophily), שמשמעותה חשיפה לחד-גוניות מחשבתית. אופי זה של חשיפה גורם לאורך זמן לא רק לציבור פחות מיודע אלא, כאמור, גם לקיטוב השיח הפוליטי ברשתות החברתיות ובכלל, וזאת כתוצאה מהקצנת המחשבה הפוליטית של המחנות הניצים בחברה, המבוצרים כל אחד בדעתו ובתימוכין לה.

מגמה זו של הקצנה מחריפה הודות לאפקט “המדיה העוינת” (hostile media), המביא ציבורים מעורבים ובקיאים בנושאים שונים לשפוט ביתר רגישות את תכני המדיה, המוטים לדעתם. אפקט זה מגדיל את אי האמון הציבורי באמצעי התקשורת ובשרידי היכולת שלהם להיות מתווכים המקדמים את הבנת האזרח את התהליכים הפוליטיים להם הוא חשוף. מכאן קצרה הדרך גם להפקת “עובדות אלטרנטיביות” עבור כל קבוצה פוליטית, כלומר להצפת המרחב הציבורי בחדשות כוזבות (“פייק ניוז”).

התוצאה של התהליכים השליליים שנזכרו לעיל, היא, אם כן, מרחב ציבורי פחות שוויוני מזה שנחזה בתחילת עידן המדיה החדשים, שתקשורת רב-ערוצית הופכת אותו למקוטע ולחסר מכנה משותף מינימלי מבחינה תרבותית. זהו מרחב שבנוסף לכל חולשותיו נפקדת ממנו, כאמור, במידה רבה, העיתונות, שבהיעדר התיווך שלה הופכים האזרחים במרחב האינטרנטי לבודדים יותר מול תכני התקשורת ומקורותיה המניפולטיביים, ולפיכך גם לחלשים יותר ולמועדים יותר להשפעתם המזיקה. כל אלה ביחד פוגעים ביכולת של אזרחים במדינה נתונה ליצור במרחב הציבורי החדש מפגש מפרה בין בעלי דעות שונות לשם פתרון משותף של בעיות חברתיות ולשם הגברת הסולידריות החברתית.


* ד”ר חיים פרנקל הוא מרצה לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למנהל ובמכללת “כנרת” בעמק הירדן. עוסק ביחסי המוסד הפוליטי ומוסד התקשורת.

שתפו את הכתבה:

שתפו: