הרשמה לניוזלטר

ארה”ב היא גדולה, גדולה מאוד. לא בהיקפה, אלא בעוצמתה – בערכים ובעקרונות שלה המלווים אותה כבר…

קווין אייסנברג | 19 בינואר 2021 | דעות | 4 דק׳

הרודנות הטכנולוגית של המאה ה-21

ארה”ב היא גדולה, גדולה מאוד. לא בהיקפה, אלא בעוצמתה – בערכים ובעקרונות שלה המלווים אותה כבר יותר מ-200 שנה. ארה”ב היא הדמוקרטיה התכליתית ביותר במהותה – היא מיישמת את החוקה שלה וזו עוזרת לה לשמור על יציבות, ולשמור על מעמדה כמעצמה החזקה ביותר בעולם.

נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, היה דמות שנויה במחלוקת מהרגע שבו נכנס לפוליטיקה. עם זאת, הוא הצליח לעשות הרבה דברים טובים למען מדינתו, למען ביטחונן של מדינות אחרות ולמען השלום במזרח התיכון. אין ספק שעבור מדינת ישראל הוא היה הנשיא האמריקני הטוב ביותר  – הוא היה מחויב אליה והעניק לה ביטחון רעיוני ומעשי. גם מול סין, בניגוד למדינות אחרות, הוא עמד יציב, התעמת מולה ולא ויתר.

לאדם כמו טראמפ מגיעות מירב הזכויות להביע את עצמו ולקדם את האידאולוגיה שלו (שלא כוללת הסתה או אלימות) בכל פלטפורמה טכנולוגית שרק יבחר בה. כשהגיעו תוצאות הבחירות, הייתה לו הזכות לערער. כשנדחה ערעורו, היה עליו לדעת להפסיד, גם אם היה סבור שהבחירות נגנבו ממנו.

בכל מקרה, טראמפ הוא לא העניין המרכזי כאן, אלא הרשתות החברתיות שבזות לחופש הביטוי. עד לפני שני עשורים “הנדסת התודעה” הציבורית הגיעה אך ורק מכלי התקשורת והעיתונות. אולם עם התפתחות הטכנולוגיה והסטארט-אפים, התפתחה במה שאמורה הייתה לשקף את כל מגוון הדעות בחברה. “פייסבוק” ו”טוויטר” אפשרו שיח ישיר של מתמודדים פוליטיים עם תומכיהם – לא באמצעות שרשרת התקשורת הממוסדת או כזו הנשלטת על ידי איש אחד בעל אידיאולוגיה מסוימת.

את זאת ניתן היה לומר עד לרגע בו החליטו למחוק את הפרופיל של טראמפ בטוויטר ולהקפיא את העמוד שלו בפייסבוק – במילים אחרות, לחסום את חופש הביטוי לא רק לטראמפ, אלא גם לתומכיו. וכעת אני רוצה לשאול בכנות: היכן השמאל הרדיקלי, התומך הנלהב בחופש הביטוי? מדוע הוא לא קם להגן על עצם ביטולו של החופש הזה?

ג’ון סטיוארט מיל כותב כך בספרו “על החירות”:

“אילו הייתה דעה קניין אישי שאינו חשוב אלא לבעליו בלבד, ואם הפרעה בהחזקתה הייתה פגיעה פרטית בלבד, היה זה משנה במידת מה אם נגרמה הפגיעה רק למעטים או לרבים. אבל הרעה המיוחדת בהשתקת ביטויה של דעה היא שזהו עושק של המין האנושי: של הדורות הבאים לא פחות מאשר של הדור הנוכחי; של אלו החולקים על הדעה עוד יותר משל מחזיקיה. אם הדעה נכונה, הרי נמנעת מהם ההזדמנות להמיר שגגה באמת; אם מוטעית היא, הריהם מפסידים את מה שהוא אולי רווח גדול לא פחות, תפיסה ברורה יותר ורושם חי יותר של האמת, הנוצרים מתוך התנגשותה עם השגגה”.[1]

אם נלך קצת אחורה ונדפדף בספרי ההיסטוריה נגלה שהמונופול המתעצם לנגד עינינו כבר היה קיים בעבר. אמנם בנוסח שונה מעט, אבל באמצעות מנגנון דומה. בשנת 1877 ייסד אלכסנדר גרהם בל, ממציא הטלפון, את חברת “Bell Telephone Company”, וב-1885 היא שינתה את שמה לחברת הטלפון והטלגרף האמריקנית “Telephone and Telegraph Company American” או כפי שהיא מוכרת כיום – “AT&T”.

עם השנים הפכה חברת התקשורת למונופול בארה”ב ובקנדה. כל השיחות עברו דרכה, כולל השיחות לחו”ל, ובלעדיה לא התאפשרה תקשורת בין-לאומית. חשיבות החברה באותם זמנים הייתה עצומה, הסכומים שהיא גייסה ממתן שירותי טלפון היו אף גדולים מתקציבים שהיו למדינות בארה”ב. ב-1984 היה זה רונלד רייגן, הנשיא דאז, שהבין כי המחיר שהיא גבתה היה גבוה מדי ופירק את מונופול “AT&T” באמצעות תביעת הגבלים עסקיים.

היום הרשתות החברתיות הפכו לכדור שלג עוצמתי המתגלגל לעברנו במהירות שיא. נראה כי האפשרות לפרק את המונופול הקיים כמעט בלתי אפשרית. “במונופול, חברה אחת מייצרת את כל התפוקה האזורית או הארצית של מוצר או שירות כלשהם”, מסביר תומאס סואל בספרו “יסודות הכלכלה המדריך לאזרח”.

המונופול שתיאר סואל מתייחס למוצר או שירות שגובה מאיתנו תשלום, אולם מה קורה כאשר אין צורך בתשלום על השירות – כמו במקרה של מונופול הרשתות החברתיות? במקרה זה נשאלות שאלות רבות והמרכזית ביותר שבהן היא האם “התשלום” שהרשתות החברתיות גובות מאיתנו הוא הוויתור על חופש הביטוי והפרטיות, בתמורה לשימוש בפלטפורמה שלהן? והאם זה מחיר שאינו גבוה מדי?

המונופול והצנזורה של שליטי הרשתות החברתיות הם תחילתו של עידן חדש. עידן אפל ורודני, עידן שהאמת בו נמצאת רק אצל קומץ אנשים המחליטים מהי הדעה הנכונה, וגם מהי הדעה הלא נכונה – דעה שתיעלם מהמרחב הציבורי כלא הייתה.

אני ורבים אחרים שואלים את עצמנו היום בתמימות: היכן הרשתות החברתיות כשיש טרוריסטים הנשענים על הפלטפורמה הזו כדי להסית נגד ישראל, להצית את הרוחות ולקרוא לפיגועים בגלוי? מה עושות אותן רשתות חברתיות בזמן שה-BDS מסית ועושה מה שעולה על רוחו, ללא גבולות, במדינות אחרות בכל העולם?

רודנות היא מילה קטנה אל מול האיום שמתהווה ממש בזמנים אלו ועלול להוביל מדינות דמוקרטיות המכבדות את חופש הביטוי להילכד בתוך רודנות טכנולוגית חדשה.


*הכותב הוא סטודנט שנה ג’ למנהל עסקים במכללה האקדמית נתניה.


  1. ג’ון סטיוארט מיל, “על החירות”, תרגם אהרן אמיר, הוצאת שלם, 2006. עמ׳ 22.

שתפו את הכתבה:

הרודנות הטכנולוגית של המאה ה-21

ארה”ב היא גדולה, גדולה מאוד. לא בהיקפה, אלא בעוצמתה – בערכים ובעקרונות שלה המלווים אותה כבר…

קווין אייסנברג | 19 בינואר 2021 | דעות | 3 דק׳

ארה”ב היא גדולה, גדולה מאוד. לא בהיקפה, אלא בעוצמתה – בערכים ובעקרונות שלה המלווים אותה כבר יותר מ-200 שנה. ארה”ב היא הדמוקרטיה התכליתית ביותר במהותה – היא מיישמת את החוקה שלה וזו עוזרת לה לשמור על יציבות, ולשמור על מעמדה כמעצמה החזקה ביותר בעולם.

נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, היה דמות שנויה במחלוקת מהרגע שבו נכנס לפוליטיקה. עם זאת, הוא הצליח לעשות הרבה דברים טובים למען מדינתו, למען ביטחונן של מדינות אחרות ולמען השלום במזרח התיכון. אין ספק שעבור מדינת ישראל הוא היה הנשיא האמריקני הטוב ביותר  – הוא היה מחויב אליה והעניק לה ביטחון רעיוני ומעשי. גם מול סין, בניגוד למדינות אחרות, הוא עמד יציב, התעמת מולה ולא ויתר.

לאדם כמו טראמפ מגיעות מירב הזכויות להביע את עצמו ולקדם את האידאולוגיה שלו (שלא כוללת הסתה או אלימות) בכל פלטפורמה טכנולוגית שרק יבחר בה. כשהגיעו תוצאות הבחירות, הייתה לו הזכות לערער. כשנדחה ערעורו, היה עליו לדעת להפסיד, גם אם היה סבור שהבחירות נגנבו ממנו.

בכל מקרה, טראמפ הוא לא העניין המרכזי כאן, אלא הרשתות החברתיות שבזות לחופש הביטוי. עד לפני שני עשורים “הנדסת התודעה” הציבורית הגיעה אך ורק מכלי התקשורת והעיתונות. אולם עם התפתחות הטכנולוגיה והסטארט-אפים, התפתחה במה שאמורה הייתה לשקף את כל מגוון הדעות בחברה. “פייסבוק” ו”טוויטר” אפשרו שיח ישיר של מתמודדים פוליטיים עם תומכיהם – לא באמצעות שרשרת התקשורת הממוסדת או כזו הנשלטת על ידי איש אחד בעל אידיאולוגיה מסוימת.

את זאת ניתן היה לומר עד לרגע בו החליטו למחוק את הפרופיל של טראמפ בטוויטר ולהקפיא את העמוד שלו בפייסבוק – במילים אחרות, לחסום את חופש הביטוי לא רק לטראמפ, אלא גם לתומכיו. וכעת אני רוצה לשאול בכנות: היכן השמאל הרדיקלי, התומך הנלהב בחופש הביטוי? מדוע הוא לא קם להגן על עצם ביטולו של החופש הזה?

ג’ון סטיוארט מיל כותב כך בספרו “על החירות”:

“אילו הייתה דעה קניין אישי שאינו חשוב אלא לבעליו בלבד, ואם הפרעה בהחזקתה הייתה פגיעה פרטית בלבד, היה זה משנה במידת מה אם נגרמה הפגיעה רק למעטים או לרבים. אבל הרעה המיוחדת בהשתקת ביטויה של דעה היא שזהו עושק של המין האנושי: של הדורות הבאים לא פחות מאשר של הדור הנוכחי; של אלו החולקים על הדעה עוד יותר משל מחזיקיה. אם הדעה נכונה, הרי נמנעת מהם ההזדמנות להמיר שגגה באמת; אם מוטעית היא, הריהם מפסידים את מה שהוא אולי רווח גדול לא פחות, תפיסה ברורה יותר ורושם חי יותר של האמת, הנוצרים מתוך התנגשותה עם השגגה”.[1]

אם נלך קצת אחורה ונדפדף בספרי ההיסטוריה נגלה שהמונופול המתעצם לנגד עינינו כבר היה קיים בעבר. אמנם בנוסח שונה מעט, אבל באמצעות מנגנון דומה. בשנת 1877 ייסד אלכסנדר גרהם בל, ממציא הטלפון, את חברת “Bell Telephone Company”, וב-1885 היא שינתה את שמה לחברת הטלפון והטלגרף האמריקנית “Telephone and Telegraph Company American” או כפי שהיא מוכרת כיום – “AT&T”.

עם השנים הפכה חברת התקשורת למונופול בארה”ב ובקנדה. כל השיחות עברו דרכה, כולל השיחות לחו”ל, ובלעדיה לא התאפשרה תקשורת בין-לאומית. חשיבות החברה באותם זמנים הייתה עצומה, הסכומים שהיא גייסה ממתן שירותי טלפון היו אף גדולים מתקציבים שהיו למדינות בארה”ב. ב-1984 היה זה רונלד רייגן, הנשיא דאז, שהבין כי המחיר שהיא גבתה היה גבוה מדי ופירק את מונופול “AT&T” באמצעות תביעת הגבלים עסקיים.

היום הרשתות החברתיות הפכו לכדור שלג עוצמתי המתגלגל לעברנו במהירות שיא. נראה כי האפשרות לפרק את המונופול הקיים כמעט בלתי אפשרית. “במונופול, חברה אחת מייצרת את כל התפוקה האזורית או הארצית של מוצר או שירות כלשהם”, מסביר תומאס סואל בספרו “יסודות הכלכלה המדריך לאזרח”.

המונופול שתיאר סואל מתייחס למוצר או שירות שגובה מאיתנו תשלום, אולם מה קורה כאשר אין צורך בתשלום על השירות – כמו במקרה של מונופול הרשתות החברתיות? במקרה זה נשאלות שאלות רבות והמרכזית ביותר שבהן היא האם “התשלום” שהרשתות החברתיות גובות מאיתנו הוא הוויתור על חופש הביטוי והפרטיות, בתמורה לשימוש בפלטפורמה שלהן? והאם זה מחיר שאינו גבוה מדי?

המונופול והצנזורה של שליטי הרשתות החברתיות הם תחילתו של עידן חדש. עידן אפל ורודני, עידן שהאמת בו נמצאת רק אצל קומץ אנשים המחליטים מהי הדעה הנכונה, וגם מהי הדעה הלא נכונה – דעה שתיעלם מהמרחב הציבורי כלא הייתה.

אני ורבים אחרים שואלים את עצמנו היום בתמימות: היכן הרשתות החברתיות כשיש טרוריסטים הנשענים על הפלטפורמה הזו כדי להסית נגד ישראל, להצית את הרוחות ולקרוא לפיגועים בגלוי? מה עושות אותן רשתות חברתיות בזמן שה-BDS מסית ועושה מה שעולה על רוחו, ללא גבולות, במדינות אחרות בכל העולם?

רודנות היא מילה קטנה אל מול האיום שמתהווה ממש בזמנים אלו ועלול להוביל מדינות דמוקרטיות המכבדות את חופש הביטוי להילכד בתוך רודנות טכנולוגית חדשה.


*הכותב הוא סטודנט שנה ג’ למנהל עסקים במכללה האקדמית נתניה.


  1. ג’ון סטיוארט מיל, “על החירות”, תרגם אהרן אמיר, הוצאת שלם, 2006. עמ׳ 22.

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
למה לקרוא ספרות קלאסית? ג’יין אוסטין מסבירה

מאיה מזרחי

ויליאם דרסיוויץ בן ה-26 היה צעיר טיפוסי וטיפש כבני גילו כשפגש לראשונה את האישה ששינתה את חייו. העובדה שהיא הלכה...

צעד גדול לשוורצנגר, צעד קטן למוסר

ווסלי ג'יי סמית

בשנת 1994 נודע כי לא רחוק היום בו המדע המודרני ימצא דרך להכניס גבר להיריון. הרחם, שהיה מאפיין נשי ייחודי לאורך כל ההיסטוריה,...

למרות הלחץ הפוליטי – שחררו את הילדים שלנו מהמהפכה

איל לוינטר

בסוף מאי השנה הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק לקיום "סדנאות הכשרה" לשוויון מגדרי בגיל הרך (גיל גן). מטרתו המוצהרת של...

כולנו עומדים למות, אבל האם ממשבר האקלים?

עידן לוי

מהו האיום הגדול ביותר על האנושות? מלחמה גרעינית? פגיעת אסטרואיד? מגפה קטלנית? אם הייתם שואלים אדם מהרחוב, בייחוד אם הוא צעיר,...

איך להיות קשה כמו יהלום וגמיש כמו קנה סוף

ד"ר משה רט

דמיינו לעצמכם את האיש או האישה הכי חיוביים שאתם יכולים: אדם מלא באופטימיות, שמחת חיים ואהבת הבריות, תמיד מאיר פנים ומחייך,...

מדינת ישראל צריכה ללמוד מהצרפתים ולעצור את הטבח בשפה העברית

מאיה מזרחי

אומרים ש"עברית שפה קשה", אבל אנשים שאומרים את זה כנראה לא למדו מעולם צרפתית. בצרפתית לא רק שיש הרבה יותר...

מדוע גברים אוהבים לצפות בסרטים על רוצחים שכירים?

מארק ג'קסון

כאשר שוורצנגר אמר "אני אחזור" (I’ll be back) בסרט הראשון בסדרת "שליחות קטלנית", שיצא לאקרנים ב-1984, הוא לא התלוצץ. הוא חזר...

למה לא כל אחד יכול להיות משורר

ג'יימס סייל

המדינאי הבריטי לורד צ'סטרפילד אמר פעם: "אני בטוח מאוד שכל אדם בעל הבנה ממוצעת עשוי, באמצעות תרבות, תשומת לב ועבודה קשה, להפוך לכל אשר...

שתפו: