מדוע ספרי הילדים לא יפים יותר?

אולם בעשרות השנים האחרונות מופיע אותו מוטיב ברבים מספרי הילדים. איורים שיכלו להיעשות בצורה יפה, ריאליסטית, מצוירים בצורה מופשטת, בצבעים "שטוחים" ומציגים דימוי מעוות של בני אדם ובעלי חיים. בספר המצוין "אין אריות כאלה" (2010) שכתב אמי רובינגר, הוא בחר לאייר אריות עם עיניים צהובות. המסר הוויזואלי שעובר לילד מפחיד. בספר האחרון שקיבלנו, סיפור מקסים הנקרא "המזוודה" (2019), שכתב ואייר כריס ניילור בלסטרוס, גיבור הספר נקרא "יצור מוזר" וכך הוא גם מאויר. כשבתי הקטנה ראתה אותו, היא מיד חיפשה דרך לתאר אותו באמצעות אסוציאציות שהיא מכירה. בסוף היא קראה לו דג. בספרים אחרים היא עושה דבר דומה – מנסה להבין את הדמויות ולספר סיפור דרכן. אבל הציורים כמעט תמיד מופשטים, קוויים ומקשים על הילד להתחבר אליהם.