חייו של פרנץ יגרשטטר בכפר מרוחק בצפון אוסטריה היו חיים אידיאליים. הייתה לו חווה חקלאית בעמק פסטורלי, שלוש בנותיו היו מאושרות ולצדו חיה אשתו היפה והאהובה. עד שהגיע האנשלוס, במארס 1938, וטרף את כל הקלפים. הרייך השלישי, שזה עתה השתלט על אוסטריה, דרש מכל תושבי הכפר להתגייס לצבא ולהישבע אמונים לפיהרר.

בנקודה זו עמדה בפני פרנץ, קתולי מאמין, דילמה קשה: האם להעמיד פנים ולשתף איתם פעולה, או להיות נאמן לאמת הפנימית שלו, להתנגד להם ולהתמודד עם השלכות המעשה: גזר דין מוות וחרם מצד דיירי הכפר על בנותיו ועל אשתו שהייתה נותרת אלמנה.

כיצד יתמודד פרנץ עם הדילמה היא השאלה המרכזית המוצגת בסרט "חיים נסתרים" של הבמאי טרנס מאליק שיצר סרט המתעלה מעבר לעוד דילמה ממלחמת העולם השנייה. בסרט, שאורכו כ-3 שעות, מוצגת שאלת הבחירה הנצחית: לפעול על פי התוצאות הצפויות, או להחליט על פי צו הלב, בשאיפה לקדם את הטוב, תוך התעלמות מהתוצאות.

קרוביו של פרנץ מפעילים עליו לחץ להחליט על פי הפרקטיות בלבד. "הכדאיות" גורסת כי אין נכון או מוטעה, אלא הכול יחסי ותלוי נסיבות. לכן כל מעשה עשוי להיות לגיטימי ומוצדק בהתאם למצב. באמצעות שאלות כמו "מה יצא לך מזה?" ו"מה המטרה שזה ישרת?" הם דוחקים בו לחזור לחייו הרגועים, לפתור את הדילמה בקלות ולהישבע אמונים לפיהרר כמו יתר חבריו בכפר.

בבסיס המוסרי של הציוויליזציה שלנו נמצאת האמונה שעל אדם לעשות את הטוב. באחד המונולוגים של יגרשטטר הוא מצטט את סוקרטס: "לאדם טוב לא יאונה כל רע" – מילים שאמר הפילוסוף האתונאי לשופטים שהרשיעו אותו בהשחתת הנוער. לא במקרה כנראה נקרא הסרט "חיים נסתרים". על פי האמונה הקתולית, אלוהים רואה את האדם גם בסתר, גם בזמן שאנשים אחרים אינם רואים אותו, והוא מודד את מעשיו הטובים והרעים. אדם רע יזכה לגמול רע ואדם מוסרי יזכה לגמול טוב, בחיים האלה או בחייו הבאים.

כמובן, מהכורסה בבית קל לפתור את הדילמה ולחשוב שהיינו בוחרים בדרך המוסרית. אולם כאן בדיוק טמון כוחו של הסרט וייחודיותו. הוא מראה לנו עד כמה הדילמה קשה. חז"ל כבר אמרו: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".

למעשה הפסיכולוג סטנלי מילגרם ששמע במשפטי נירנברג את הנאצים ושותפיהם חוזרים על המשפט "אני רק מילאתי אחר ההוראות" הראה זאת בניסויים המפורסמים שערך. בניסוייו הוא גרם לאמריקנים מהשורה לחשמל אנשים אחרים ב-450 וולט, רק משום שאדם בעל סמכות אמר להם לעשות זאת.

גם תוכנית ריאליטי שערורייתית בשם ״Pushed to the Edge״ ששודרה בבריטניה ב-2016 הצליחה להוכיח שבאמצעות מניפולציות פסיכולוגיות ניתן לגרום לשלושה מתוך ארבעה אנשים תמימים לדחוף למוות מהגג אדם שהכירו שעה קודם לכן במסיבה. בשעת לחץ, מתברר, מרביתנו נגררים אחר סמכות או אחר לחץ המופעל עלינו מצד העדר.

כבר בגיל ילדות אנו מתלבטים האם לצדד בילד המוחרם בכיתה ולחזק אותו או לשתוק מהפחד להסתבך או מהחשש להיות מוחרמים בעצמנו. זה ממשיך בצבא, בעבודה ובכל מקום שבו נוצר לחץ חברתי שבתוכו אנו מרגישים שלא בנוח עם סיטואציה מסוימת – כי ליבנו אומר שזה "לא נכון".

"חיים נסתרים" עוסק בדיוק בבסיס המוסרי הזה שפעמים רבות נשכח עקב מרוץ החיים. הוא מעורר מחשבה להתבונן פנימה. אך מעבר לכול, הוא מעלה את השאלה האם במצב של איום במוות או בעתיד שחור למשפחתנו, ניתן בכלל לבחור במסלול המוסרי אם אין אמונה חזקה בכוח עליון הצופה ושופט את מעשינו בסתר. גיבור הסרט, יגרשטטר, רומז לנו שזהו תנאי הכרחי, אך האם זהו גם תנאי מספיק? האם מספיקה האמונה כדי לעמוד במבחן בזמן אמת?