ויאן סלאט הוא מייסד ומנכ"ל The Ocean Cleanup – חברה שעושה שימוש בטכנולוגיה חדשנית כדי להוציא פלסטיק מהאוקיאנוסים בעולם. את המיזם הוא ייסד בגיל 18 בארץ מולדתו – הולנד.

באוקטובר 2019, העביר סלאט מצגת המדגימה את המכונה פורצת הדרך של החברה בשם The Interceptor ("המיירט") – דוברה מסוג קטמרן שנועדה לצוף על פני נהרות ו"ליירט" את פסולת הפלסטיק בטרם היא נשפכת לאוקיאנוס.

הפיתוח הוא פלא טכני: הוא פועל ללא צורך בחיבור לרשת, מופעל לחלוטין על ידי אנרגיה סולארית, אוגר אנרגיה בסוללות ליתיום-יון לשימוש בלילה, מודד ישירות את כמות הפסולת שנאספה ויכול למדוד את תנאי מזג האוויר המקומיים. מרגע הפעלתו, מיירט יחיד יכול לנקות כ-50 טון פלסטיק ביום מהנהר – נתון השווה בערכו למיליון בקבוקי סודה מפלסטיק. המיזם של סלאט מומן ברובו מתרומות, ונכון לשנת 2017 גייס יותר מ-31.5 מיליון דולר.

בימינו לא חסרות כתבות העוסקות בהשפעת האדם על כדור הארץ. מרבית האנשים מסכימים שניתן לעשות יותר כדי לצמצם את הפגיעה שלנו בסביבה, אך מגוון הפתרונות הקיימים מעוררים מחלוקות רבות.

מחלוקת כזו היא למשל רעיון "הגרין ניו דיל" בארה"ב וגם בישראל (הצעתה של חברת הכנסת סתיו שפיר). מטרת התוכנית היא לעצור את ייצור האנרגיה באמצעים הנתפסים מזהמים ולעבור לייצור 100 אחוז מהאנרגיה באמצעות מתקנים של "אנרגיה מתחדשת" (רוח, מים, סולארי). התוכנית תשאב כמות עצומה של כסף מהמדינה (ארה"ב), תגרום להתייקרות של יותר מ-30 אחוז בהוצאות החשמל של כל משק בית עד שנת 2040, ותביא לאובדן של כמיליון משרות בשנה. ובסופו של יום, השפעתה על הטמפרטורה תהיה זניחה, כפי שהראו אנליסטים ממכון החשיבה הריטג' (Heritage). מה כן תעשה התוכנית? תאסוף הון עצום מכספי משלם המִסים ותחלק אותו מחדש לידיהם של פוליטיקאים שאינם מיומנים כלל לטפל בנושאים סביבתיים. רעיון סוציאליסטי יפה ותו לו.

ההישג של סלאט, לעומת זאת, הוא הדגמה חיה לכך שהעולם אינו זקוק למדיניות סוציאליסטית פולשנית, בנוסח ממשלה גדולה, כדי לשמור על סביבה בריאה. סלאט היה פחות או יותר בגילה של גרטה טונברי כשהבחין בצורך לפתור נושאים שכאלה. אך במקום להטיף בהתנשאות לעולם על איך כוכב הלכת צריך להיראות, הוא נקט בפעולה ויזם בעצמו את השינוי שהוא היה רוצה לראות.

הצוות של סלאט ערך מחקר וקבע כי 80 אחוז מהפלסטיק שנשפך לאוקיאנוסים בעולם מגיע מאלף נהרות בלבד. החברה שלו מתמקדת באותם נהרות ומקווה לסיים לטפל בפסולת הפלסטיק שבהם עד 2025. שני מיירטים של סלאט כבר אוספים פסולת באינדונזיה ובמלזיה, ומיירט שלישי יוכנס בקרוב לווייטנאם. מיירט רביעי יישלח לנהר אוסאמה ברפובליקה הדומיניקנית.

החברה של סלאט עושה שימוש גם במערכות שנועדו ללכוד ולסלק פלסטיק שכבר עשה את דרכו לאוקיאנוס. על פי אתר האינטרנט של החברה, יש יותר מ-5 טריליון חתיכות פלסטיק המזהמות את האוקיאנוסים בעולם. רוב הפלסטיק מרוכז בחמישה שטחי פסולת ימית באוקיאנוסים, הגדול שבהם קרוי "כתם הפסולת הגדול של האוקיאנוס" (Great Pacific garbage patch) וממוקם בין הוואי לקליפורניה.

המערכות של סלאט נועדו להשלים – ולא להחליף – את השיטות הקיימות לניהול פסולת. החברה של סלאט מעריכה כי ביכולתה לנקות 50 אחוז משטח הפסולת של האוקיאנוס השקט בתוך חמש שנים בלבד, והיא צפויה לעשות זאת בעלות מזערית בהשוואה לשיטות הניקוי המסורתיות. פריסת מערכות אלה ברחבי העולם תביא תמורה אדירה למערכות האקולוגיות בעולמנו.

סלאט מראה שלא תמיד צריך רעיונות גדולים ומנופחים בניחוח סוציאליסטי. דווקא מיזמים פרטיים יכולים להיות הדרך היעילה ביותר והנכונה ביותר מבחינה מוסרית להתמודדות עם האתגרים הסביבתיים שלנו, בדרך לעולם נקי ובריא יותר.

* אדריאן נורמן הוא פובלציסט שכותב עבור גופי תקשורת בארה"ב