הרשמה לניוזלטר

מזה כשנתיים אני מנסה להשמיע קול אחר במרחב הציבורי. קול שאינו משווה נשים לגברים, אלא קול…

נעמה זרביב | 11 בספטמבר 2019 | דעות | 3 דק׳

מה עומד מאחורי הניסיון למנוע הפרדה מגדרית בקמפוסים החרדיים

מזה כשנתיים אני מנסה להשמיע קול אחר במרחב הציבורי. קול שאינו משווה נשים לגברים, אלא קול המתמקד בחיזוק המהות הנשית. ביחד עם נשים דתיות וחילוניות מכל גווני הקשת הישראלית הקמתי את עמותת "שוברות שוויון" הפועלת לקדם שיח ציבורי על נשיות, אימהות ומשפחה, וכן לשנות את השיח העכשווי – משיח של מלחמה בין המינים לשיח של השלמה. משיח המטשטש את ההבדלים בין גברים לנשים, לשיח המדגיש את הייחודיות של המינים.

בחודש שעבר שוב עלתה לכותרות שאלת ההפרדה בין גברים לנשים באירועי תרבות (בעפולה ובחיפה). במקביל, בעוד כמה חודשים ידון בית המשפט העליון בעתירה שעניינה ביטול כל אפשרות להפרדה בין גברים לנשים בקמפוסים החרדיים להכשרה מקצועית ולהשכלה גבוהה. קמפוסים שמטרתם לעודד השתלבות חרדים וחרדיות באקדמיה ובשוק התעסוקה. מגישת העתירה היא מרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בשם יופי תירוש.

זו כמובן אינה הפעם הראשונה שנושא זה עולה. שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן (בג"ץ 07/746, נעמי רגן נ' משרד התחבורה, ינואר 2011) כבר הזהיר בעבר כי "גישה קיצונית אחת הגורסת כי כל הפרדה מגדרית, מכל סוג שהוא, הינה פסולה, היא גישה פשטנית… לא כל הפרדה בין גברים לנשים היא מפלה". והשופט אליקים רובינשטיין פסק באותו מקרה כי כאשר הקבוצה המעוניינת בהפרדה אינה מבקשת לכפות את אורחותיה על אחרים, "לא רק שאין מניעה משפטית לאפשר לה לנהוג כך, ייתכן אף שיש לנסות לסייע בידה".

אך הפעם, בניגוד לעבר כאשר עלה נושא זה, קרה דבר נוסף. הטיעון הבסיסי של תירוש נגד הפרדה מגדרית הוא כי היא פוגעת בשוויון ובכבוד. על כך כבר ענינו: אין כאן פגיעה בשוויון, כיוון שהפרדה דווקא מאפשרת לשני המינים את קיום הלימודים ואינה מונעת ממישהו את זכותו ללימודים. כמו כן, ההפרדה היא רצונית והתקבלה על ידי החלטה של הקהילה. אין כאן הדרה או פסילה של קבוצה על רקע מין. הפרדה מגדרית זוהי פרקטיקה עתיקת יומין ביהדות המשרתת ערכי יסוד כמו צניעות, משפחה, מוסר מיני (כהגדרתו ביהדות), וזו בחירה שמבצעים גברים ונשים גם יחד. אין לה דבר וחצי דבר עם הכיעור המיוחס לה.

אולם ככל שלמדנו את העתירה (שאליה הצטרפו ארגוני נשים כגון שדולת הנשים, האגודה לזכויות האזרח, המרכז הרפורמי לדת ומדינה ועוד) התברר שכלל לא מדובר בטיעון על הדרת הנשים כפשוטו. מקריאה מעמיקה נראה כי מצב הנשים בחברה החרדית כלל אינו מטריד את יופי תירוש וחברותיה. מה באמת עומד בבסיס העתירה? התיאוריה הקווירית.

התיאוריה הקווירית הלכה רחוק יותר מכל קודמותיה. היא לא נעצרת בטענה הרדיקלית המוכרת הגורסת שההבדלים בין גברים לנשים הם תוצר של הבניה חברתית. אלא טוענת שעצם החלוקה לקטגוריות של מין יוצרת את המינים. ובלשונן: "עצם ההפרדה על בסיס של מין מכוננת את הזהויות המבוקשות", כלומר: אם לא היו מפרידים לפי מין ואם לא היו מבחינים בנו על פי מין לא היינו יודעים כלל אם אנו שייכים לקבוצה של גברים או לקבוצה של נשים. בעיניהן החלוקה לגברים ולנשים היא כמו לחלק אנשים לבעלי עיניים חומות או לבעלי עיניים כחולות. במילים פשוטות, העתירה מבקשת מבית המשפט שלא להכיר בחלוקה לקטגוריות על פי מין, כי עצם ההכרה היא זו שתייצר את המינים.

התיאוריה הקווירית אינה מקובלת כיום לא בעולם המשפט, לא בעולם הרפואה ולא בשכל הישר. והדבר המדהים ביותר הוא שבסוף היא גם שומטת תחת רגליה את כל הישגי הנשים עד היום כי אם אין נשים ואין גברים אז איך ניתן להתייחס לכל החוקים וההישגים הקשורים בנשים? איך אישה תוכל לטעון לאפליה במקום העבודה אם עצם ההבחנה שהיא אישה היא זו שיוצרת את זהותה?

ברגע שגילינו את הנתון הזה הבנו שאין ברירה וחובה עלינו להגיש בקשה להצטרף כידידות בית המשפט. בית המשפט לא שמע עד היום את הטיעונים שלנו וספק אם הוא מכיר את התיאוריה העומדת בבסיס העתירה. אל בקשתנו הצטרפו נשות ציבור ואקדמיה מוכרות: הגב' עדינה בר שלום, ד"ר שפרה מישלוב, ד"ר עינת רמון, הרבנית ד"ר נעמי שחור, הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, ד"ר חנה קטן ועו"ד נורית אילון הירש.

העתירה שהוגשה אינה תוקפת רק את ההפרדה, אלא מאיימת על אורח החיים של הציבור הדתי ולמעשה גם החילוני – המפריד אף הוא בין נשים לגברים במלתחות, בחדרי שירותים, בתחרויות ספורט, בבתי חולים ועוד. אם בית המשפט העליון יקבל את העתירה, שהדיון בה נקבע לפברואר 2020 בפני הרכב מורחב של חמישה שופטים, כל זה עלול להשתנות. והכול בשם תיאוריות קצה מהפכניות שלפיהן אין נשים ואין גברים בעולם ושהחלוקה לשני מינים היא הבניה חברתית.

שתפו את הכתבה:

מה עומד מאחורי הניסיון למנוע הפרדה מגדרית בקמפוסים החרדיים

מזה כשנתיים אני מנסה להשמיע קול אחר במרחב הציבורי. קול שאינו משווה נשים לגברים, אלא קול…

נעמה זרביב | 11 בספטמבר 2019 | דעות | 7 דק׳

hutterstock] ]

מזה כשנתיים אני מנסה להשמיע קול אחר במרחב הציבורי. קול שאינו משווה נשים לגברים, אלא קול המתמקד בחיזוק המהות הנשית. ביחד עם נשים דתיות וחילוניות מכל גווני הקשת הישראלית הקמתי את עמותת "שוברות שוויון" הפועלת לקדם שיח ציבורי על נשיות, אימהות ומשפחה, וכן לשנות את השיח העכשווי – משיח של מלחמה בין המינים לשיח של השלמה. משיח המטשטש את ההבדלים בין גברים לנשים, לשיח המדגיש את הייחודיות של המינים.

בחודש שעבר שוב עלתה לכותרות שאלת ההפרדה בין גברים לנשים באירועי תרבות (בעפולה ובחיפה). במקביל, בעוד כמה חודשים ידון בית המשפט העליון בעתירה שעניינה ביטול כל אפשרות להפרדה בין גברים לנשים בקמפוסים החרדיים להכשרה מקצועית ולהשכלה גבוהה. קמפוסים שמטרתם לעודד השתלבות חרדים וחרדיות באקדמיה ובשוק התעסוקה. מגישת העתירה היא מרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בשם יופי תירוש.

זו כמובן אינה הפעם הראשונה שנושא זה עולה. שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן (בג"ץ 07/746, נעמי רגן נ' משרד התחבורה, ינואר 2011) כבר הזהיר בעבר כי "גישה קיצונית אחת הגורסת כי כל הפרדה מגדרית, מכל סוג שהוא, הינה פסולה, היא גישה פשטנית… לא כל הפרדה בין גברים לנשים היא מפלה". והשופט אליקים רובינשטיין פסק באותו מקרה כי כאשר הקבוצה המעוניינת בהפרדה אינה מבקשת לכפות את אורחותיה על אחרים, "לא רק שאין מניעה משפטית לאפשר לה לנהוג כך, ייתכן אף שיש לנסות לסייע בידה".

אך הפעם, בניגוד לעבר כאשר עלה נושא זה, קרה דבר נוסף. הטיעון הבסיסי של תירוש נגד הפרדה מגדרית הוא כי היא פוגעת בשוויון ובכבוד. על כך כבר ענינו: אין כאן פגיעה בשוויון, כיוון שהפרדה דווקא מאפשרת לשני המינים את קיום הלימודים ואינה מונעת ממישהו את זכותו ללימודים. כמו כן, ההפרדה היא רצונית והתקבלה על ידי החלטה של הקהילה. אין כאן הדרה או פסילה של קבוצה על רקע מין. הפרדה מגדרית זוהי פרקטיקה עתיקת יומין ביהדות המשרתת ערכי יסוד כמו צניעות, משפחה, מוסר מיני (כהגדרתו ביהדות), וזו בחירה שמבצעים גברים ונשים גם יחד. אין לה דבר וחצי דבר עם הכיעור המיוחס לה.

אולם ככל שלמדנו את העתירה (שאליה הצטרפו ארגוני נשים כגון שדולת הנשים, האגודה לזכויות האזרח, המרכז הרפורמי לדת ומדינה ועוד) התברר שכלל לא מדובר בטיעון על הדרת הנשים כפשוטו. מקריאה מעמיקה נראה כי מצב הנשים בחברה החרדית כלל אינו מטריד את יופי תירוש וחברותיה. מה באמת עומד בבסיס העתירה? התיאוריה הקווירית.

התיאוריה הקווירית הלכה רחוק יותר מכל קודמותיה. היא לא נעצרת בטענה הרדיקלית המוכרת הגורסת שההבדלים בין גברים לנשים הם תוצר של הבניה חברתית. אלא טוענת שעצם החלוקה לקטגוריות של מין יוצרת את המינים. ובלשונן: "עצם ההפרדה על בסיס של מין מכוננת את הזהויות המבוקשות", כלומר: אם לא היו מפרידים לפי מין ואם לא היו מבחינים בנו על פי מין לא היינו יודעים כלל אם אנו שייכים לקבוצה של גברים או לקבוצה של נשים. בעיניהן החלוקה לגברים ולנשים היא כמו לחלק אנשים לבעלי עיניים חומות או לבעלי עיניים כחולות. במילים פשוטות, העתירה מבקשת מבית המשפט שלא להכיר בחלוקה לקטגוריות על פי מין, כי עצם ההכרה היא זו שתייצר את המינים.

התיאוריה הקווירית אינה מקובלת כיום לא בעולם המשפט, לא בעולם הרפואה ולא בשכל הישר. והדבר המדהים ביותר הוא שבסוף היא גם שומטת תחת רגליה את כל הישגי הנשים עד היום כי אם אין נשים ואין גברים אז איך ניתן להתייחס לכל החוקים וההישגים הקשורים בנשים? איך אישה תוכל לטעון לאפליה במקום העבודה אם עצם ההבחנה שהיא אישה היא זו שיוצרת את זהותה?

ברגע שגילינו את הנתון הזה הבנו שאין ברירה וחובה עלינו להגיש בקשה להצטרף כידידות בית המשפט. בית המשפט לא שמע עד היום את הטיעונים שלנו וספק אם הוא מכיר את התיאוריה העומדת בבסיס העתירה. אל בקשתנו הצטרפו נשות ציבור ואקדמיה מוכרות: הגב' עדינה בר שלום, ד"ר שפרה מישלוב, ד"ר עינת רמון, הרבנית ד"ר נעמי שחור, הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, ד"ר חנה קטן ועו"ד נורית אילון הירש.

העתירה שהוגשה אינה תוקפת רק את ההפרדה, אלא מאיימת על אורח החיים של הציבור הדתי ולמעשה גם החילוני – המפריד אף הוא בין נשים לגברים במלתחות, בחדרי שירותים, בתחרויות ספורט, בבתי חולים ועוד. אם בית המשפט העליון יקבל את העתירה, שהדיון בה נקבע לפברואר 2020 בפני הרכב מורחב של חמישה שופטים, כל זה עלול להשתנות. והכול בשם תיאוריות קצה מהפכניות שלפיהן אין נשים ואין גברים בעולם ושהחלוקה לשני מינים היא הבניה חברתית.

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
"ויה נגטיבה" – איך לפתור בעיות באמצעות חשיבה הפוכה

מייק דונגיה

כשחושבים כיצד ניתן לשפר משהו, רובנו מתמקדים אינסטינקטיבית בדברים שאפשר להוסיף או לשנות. כשאנו רוצים...

המוסר הכפול של הירוקים

עידן לוי

תעצמו את העיניים ותחשבו על עולם עתידני וירוק… מה אתם מדמיינים? ערים מתקדמות עם גורדי שחקים מנצנצים מכוסים בצמחייה ובפאנלים סולריים,...

איש החתול והשאלה המוסרית הגדולה

ד"ר משה רט

האיש שקרא לעצמו Stalking Cat נולד בשנת 1958 במישיגן בשם דניס אבנר. הוא שירת בחיל הים כטכנאי סונר, ולאחר מכן עבד כמתכנת וכטכנאי...

ה-CDC החליט לעצב לנו את המציאות מחדש

מאיה מזרחי

1. המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) – הגוף המדעי הנחשב ביותר בעולם היום – פרסם מדריך ל"תקשורת מכילה" המזהיר משימוש במילים...

המשפחה המערבית – זן בסכנת הכחדה

ד"ר משה רט

העובדה שבארה"ב יש אחוזי גירושים גבוהים ומוסד המשפחה המסורתי הולך ומתערער הייתה ידועה לי; אולם כשצפיתי עם ילדיי בסרט המצויר...

מדוע מפיצי טרור יכולים לפעול בטוויטר אבל טראמפ לא

ג'ק פיליפס

אין זה משנה אם אתם בעד טראמפ או נגדו. אם אתם מאוהביו או משונאיו. הנושא שלפניכם הוא עניין עקרוני. נכון למועד כתיבת...

מה גורם להתחממות – הפליטות האנושיות או השמש?

אלכס ניומן

האינטואיציה של האדם הממוצע שאינו בקיא בנושא "משבר האקלים" רומזת לו בבירור כי השמש ודאי אחראית למרבית התחממות כדור...

הודעת המערכת

מערכת אפוק

מגזין אפוק מגנה בכל תוקף את מעצרם בסין של 11 אזרחים בטענה שהעבירו לעיתון אפוק טיימס בשפה הסינית מידע המתעד את ההגבלות החמורות שהפעיל המשטר הסיני...

שתפו: