כניסה
הרשמה לניוזלטר

המסע שלי כאיש חינוך התחיל אי שם בעיר סוקרה שבבוליביה. הייתי צעיר אחרי צבא עם חלומות…

דרור כהן | 17 באפריל 2018 | מחשבות | 3 דק׳

ילד שלי מוצלח

המסע שלי כאיש חינוך התחיל אי שם בעיר סוקרה שבבוליביה. הייתי צעיר אחרי צבא עם חלומות ואיכשהו התגלגלתי להתנדב בבית יתומים בעיר. המשימה שקיבלתי: להשגיח על קבוצה של 30 ילדים בני 5-2.

שום דבר לא הכין אותי לג׳ונגל שהגעתי אליו. הייתה שם אלימות קשה ועשיתי ככל יכולתי למנוע מהילדים לפגוע אחד בשני. ניסיתי הכול. ניסיתי להפריד ביניהם, להסיח את דעתם, להסביר בנעימות ורק לא להרים את הקול… אבל שום דבר שעשיתי לא הרגיש נכון. כעבור יומיים עשיתי מעשה מהפכני, לפחות כך זה היה אז בשבילי, והחלטתי שבמקום להגיב למריבות ולנסות להשליט סדר, רק אשב שם ולא אעשה כלום.

צילום: באדיבות דרור כהן

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
האסטרטגיה שמסתתרת מאחורי הכישלון

ד"ר משה רט

דוד בן-גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל, 14 במאי 1948
המסמך שמתאים לכולם: סוד כוחה של מגילת העצמאות

עמוס שביט

צ'אק נוריס
מדוע צ'אק נוריס לא באמת מת

ד"ר משה רט

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
אחרי האזעקה: הקרב האמיתי מתרחש בראש

דינה גורדון

תמונת אילוסטרציה: מגזין אפוק
הפרדוקס של הסובלנות

ד"ר משה רט

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
לא הכסף, לא השלטון – המשחק

ד"ר משה רט

שתפו: