האם הקיץ הקץ על הקפיטליזם?
במאה ה-20 התמודדו שני משטרים כלכליים על ההגמוניה בעולם, שני משטרים המשקפים שתי השקפות עולם שונות. את שתיהן הולידה המהפכה התעשייתית: קפיטליזם המייצג את הקפיטל, ההון, בעלי ההון והתחרות החופשית, והמרקסיזם שהיווה תגובת נגד של מעמד העובדים. בעולם המערבי בכללותו ניצח הקפיטליזם. בבריה”מ ובגרורותיה, כמו גם בסין ניצח הקומוניזם. אבל, בשנות ה-80 המאבק הוכרע. בריה”מ והמשטר הקומוניסטי שלה
קרסו ועימם גם מדינות חבר העמים ומזרח אירופה. וסין עלתה על מסלול של משטר המנסה לפעול בגישה קפיטליסטית, אף על פי שלא ויתרה עד היום על כמה מרכיבים קומוניסטיים.
ב-30 השנים שחלפו מאז, הקפיטליזם והגלובליזציה, עקרונות הסחר החופשי והתחרות קידמו את האנושות בצעדי ענק. הקפיטליזם העלה את רמת החיים של המוני בני אדם באפריקה ובאסיה. הוא תרם תרומה מכרעת לביעור הבערות, הוא תרם לחדשנות בקצב חסר תקדים. אבל, לצד כל הטוב שהקפיטליזם הביא עמו, דומה שהוא הסתחרר מהצלחתו, לא התבונן ימינה או שמאלה ובתוך כך יצר עוולות של ממש. הוא יצר עבדות מסוג חדש, הוא הגדיל את אי-השוויון בחברות רבות בעולם. ערוותו של הקפיטליזם התגלתה במשבר 2008 – משבר שכל כולו היה תוצאה של תאוות בצע בלתי נשלטת של הגופים הבנקאיים הגדולים בעולם והגופים הסובבים אותם – הסמל של הקפיטליזם. זה לא היה רחוק מקריסה כלכלית טוטאלית, ועמה גם המשטר הקפיטליסטי, אלמלא נחלצו הממשלות לסייע למערכת הפיננסית. באופן אירוני, לא די בכך שהאחראים, ובראשם מנהלי הבנקים, לא נענשו, אלא שכוחם של תאגידי העל הבנקאיים, ובהמשך גם של תאגידי העל הטכנולוגיים (FANG), הוא כיום חוצה גבולות בכל המובנים וחזק מזה של הממשלות, לרבות הממשל האמריקני.
לאחרונה, התחילו להתעורר ספקות לגבי עתידו של המשטר הקפיטליסטי ויכולת עמידתו מול תגובות נגד שמקורן באכזבה של סוגי ציבור שלמים שאינם חשים בברכה שהוא היה אמור להביא להם. זו אכזבה ותסכול שמעלים כוחות פוליטיים קיצוניים מסוגם של ברני סנדרס בארה”ב, ג’רמי קורבין בבריטניה, כמו גם מנהיגים ימניים לאומניים באירופה המהווים איום על עקרונות הסחר החופשי. מה צריך יותר מנשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, שבמדיניות הפרוטקציוניסטית שלו מאיים על הסחר החופשי בעולם – סחר שהוא אחד היסודות החשובים ביותר להצלחתו של המשטר הקפיטליסטי.
החששות כיום הם שאם הקפיטליזם ימשיך בדרך שבה הוא דורס כל מי שבדרכו, ובעיקר את מעמד הביניים, או לחילופין, הוא יסתגר בתוך עצמו ויזנח את הגלובליזציה, בכל אחד משני התסריטים הוא יביא אסון על עצמו, ועל חורבותיו יצמח משטר שהוא היפוכו הגמור. במלים אחרות, המטוטלת של הקפיטליזם שנעה בעשרות השנים האחרונות הרבה יותר מדי ימינה, עלולה לנוע בשנים הקרובות הרבה יותר מדי שמאלה לכיוון של משטר סוציאליסטי קיצוני.
האם נגזר גורלו של הקפיטליזם לשבט? אני, שרואה עצמי כבעל השקפת עולם קפיטליסטית, חושב שזו ממש לא גזרת גורל, ועל כך בכתבה הבאה.
* צבי סטפק הוא מבעלי מיטב דש ומשמש כיו”ר בית ההשקעות, יו”ר אגוד החברות הציבוריות ומייסד, יחד עם אחרים, של קפיטליזם קשוב ישראל.
עוד כתבות של צבי סטפק
האם הקיץ הקץ על הקפיטליזם?
במאה ה-20 התמודדו שני משטרים כלכליים על ההגמוניה בעולם, שני משטרים המשקפים שתי השקפות עולם שונות. את שתיהן הולידה המהפכה התעשייתית: קפיטליזם המייצג את הקפיטל, ההון, בעלי ההון והתחרות החופשית, והמרקסיזם שהיווה תגובת נגד של מעמד העובדים. בעולם המערבי בכללותו ניצח הקפיטליזם. בבריה”מ ובגרורותיה, כמו גם בסין ניצח הקומוניזם. אבל, בשנות ה-80 המאבק הוכרע. בריה”מ והמשטר הקומוניסטי שלה
קרסו ועימם גם מדינות חבר העמים ומזרח אירופה. וסין עלתה על מסלול של משטר המנסה לפעול בגישה קפיטליסטית, אף על פי שלא ויתרה עד היום על כמה מרכיבים קומוניסטיים.
ב-30 השנים שחלפו מאז, הקפיטליזם והגלובליזציה, עקרונות הסחר החופשי והתחרות קידמו את האנושות בצעדי ענק. הקפיטליזם העלה את רמת החיים של המוני בני אדם באפריקה ובאסיה. הוא תרם תרומה מכרעת לביעור הבערות, הוא תרם לחדשנות בקצב חסר תקדים. אבל, לצד כל הטוב שהקפיטליזם הביא עמו, דומה שהוא הסתחרר מהצלחתו, לא התבונן ימינה או שמאלה ובתוך כך יצר עוולות של ממש. הוא יצר עבדות מסוג חדש, הוא הגדיל את אי-השוויון בחברות רבות בעולם. ערוותו של הקפיטליזם התגלתה במשבר 2008 – משבר שכל כולו היה תוצאה של תאוות בצע בלתי נשלטת של הגופים הבנקאיים הגדולים בעולם והגופים הסובבים אותם – הסמל של הקפיטליזם. זה לא היה רחוק מקריסה כלכלית טוטאלית, ועמה גם המשטר הקפיטליסטי, אלמלא נחלצו הממשלות לסייע למערכת הפיננסית. באופן אירוני, לא די בכך שהאחראים, ובראשם מנהלי הבנקים, לא נענשו, אלא שכוחם של תאגידי העל הבנקאיים, ובהמשך גם של תאגידי העל הטכנולוגיים (FANG), הוא כיום חוצה גבולות בכל המובנים וחזק מזה של הממשלות, לרבות הממשל האמריקני.
לאחרונה, התחילו להתעורר ספקות לגבי עתידו של המשטר הקפיטליסטי ויכולת עמידתו מול תגובות נגד שמקורן באכזבה של סוגי ציבור שלמים שאינם חשים בברכה שהוא היה אמור להביא להם. זו אכזבה ותסכול שמעלים כוחות פוליטיים קיצוניים מסוגם של ברני סנדרס בארה”ב, ג’רמי קורבין בבריטניה, כמו גם מנהיגים ימניים לאומניים באירופה המהווים איום על עקרונות הסחר החופשי. מה צריך יותר מנשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, שבמדיניות הפרוטקציוניסטית שלו מאיים על הסחר החופשי בעולם – סחר שהוא אחד היסודות החשובים ביותר להצלחתו של המשטר הקפיטליסטי.
החששות כיום הם שאם הקפיטליזם ימשיך בדרך שבה הוא דורס כל מי שבדרכו, ובעיקר את מעמד הביניים, או לחילופין, הוא יסתגר בתוך עצמו ויזנח את הגלובליזציה, בכל אחד משני התסריטים הוא יביא אסון על עצמו, ועל חורבותיו יצמח משטר שהוא היפוכו הגמור. במלים אחרות, המטוטלת של הקפיטליזם שנעה בעשרות השנים האחרונות הרבה יותר מדי ימינה, עלולה לנוע בשנים הקרובות הרבה יותר מדי שמאלה לכיוון של משטר סוציאליסטי קיצוני.
האם נגזר גורלו של הקפיטליזם לשבט? אני, שרואה עצמי כבעל השקפת עולם קפיטליסטית, חושב שזו ממש לא גזרת גורל, ועל כך בכתבה הבאה.
* צבי סטפק הוא מבעלי מיטב דש ומשמש כיו”ר בית ההשקעות, יו”ר אגוד החברות הציבוריות ומייסד, יחד עם אחרים, של קפיטליזם קשוב ישראל.
