ידיעה בשולי החדשות ממחישה יותר מכל את המהפכה שיורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן מנסה לחולל בממלכה השמרנית.

בעקבות משאל העם שערכו הכורדים בסוף ספטמבר, בו הוחלט להקים מדינה כורדית עצמאית, כבש צבא עיראק את העיר כירכוך מידי הכורדים. סעודיה, בצעד מפתיע, רצתה לעזור לכורדים, אבל מחלקת המדינה של ארה"ב הניאה אותה מכך.

מדוע זה חשוב, ומה זה מעיד על הלכי רוחו של האיש החזק בסעודיה?

סעודיה היא מדינה מוסלמית אדוקה שבה שלטת אסכולת ההלכה המחמירה ביותר באסלאם – האסכולה הווהאבית. מדובר באסכולה "ערבית" מאוד בתפיסת עולמה הבסיסית הרואה בערביות ערך עליון, ומכאן תופסת את תפקידה כשומרת על האינטרסים של הערבים, ומנהיגה ערבית מובילה.

היא רוצה לפרק את המזרח התיכון לגורמיו, או במילים אחרות: לעודד את סיום פרק הסייקס פיקו שהקים את המדינות הערביות הלאומניות

לצד זה, סעודיה מפגינה סולידריות עם העולם הסוני שרובו אינו ערבי, אלא בני לאומים מגוונים כמו אפגנים, טורקים, מלזים, אינדונזים וכו'. אבל, מכיוון שהנביא מוחמד וחבריו הראשונים היו ערבים, והקוראן ירד בשפה הערבית, הערביות היא הדבק המלכד של הסונים, ומכה במרכזו, לפי התפיסה הסעודית.

לפיכך, עד היום סעודיה לא תמכה בכורדים. הכורדים הם עם הודו-אירופי, קרוב לפרסים, המדבר שפה ייחודית לו. סעודיה ראתה בהם גורם המאיים על הערביות, ועל שלמותן של מדינות ערביות כמו עיראק וסוריה. סעודיה אף העדיפה לתמוך בערבים השיעים בדרום עיראק (לאחר שהופעל עליהם לחץ מצד הפרסים) ולא לתמוך בכורדים.

כעת, כאמור, רואים שינוי מגמה. אם אכן כוונתו של מוחמד בן סלמאן לתמוך בכורדים נגד הערבים השיעים (צבא עיראק) תבוא לידי מימוש, לראשונה תתמוך סעודיה בגורם שאינו ערבי הנלחם בגורם ערבי. צעד כזה הוא התחלה של תפנית מן התפיסה הבסיסית שהוליכה את סעודיה עד היום.

כדי להבין את התפיסה החדשה של הסעודים צריך להבין דבר נוסף. עד היום, המאבק הבסיסי בסער הערבי היה בין שתי אסכולות טוטליות: ה"פאן ערביות" – תנועה שמוביל, למשל, בשאר אסד, שרוצה לאחד את כל העולם הערבי לאימפריה ערבית (ונתמך על ידי איראן ורוסיה), לבין ה"פאן אסלאם" – תנועות האסלאם הרדיקלי, השואפות להקים ח'ליפות עולמית.

סעודיה העדיפה לעודד את האסכולה של ה"פאן אסלאם", שגם שמה לפניה אידיאולוגיה של אחדות, אבל מן הצד הדתי, כמו האחים המוסלמים והתנועות הווהאביות שמהן נולדה אל-קאעידה, והתנגדה ל"פאן ערביות" הדורסנית שסיכנה אותה – מדיניות שהוביל במחצית השנייה של המאה שעברה עבד א-נאסר. נשיא מצרים הכריזמתי פעל לאחד את העולם הערבי, וניהל מערכת תעמולה ארסית נגד ירדן וסעודיה כדי למוטט את המשטרים המלוכנים. גם חאפז אל-אסד ובנו בשאר ניהלו מדיניות "פאן ערביות" אנטי סעודית, ובשאר גם פגע בתומכי סעודיה בלבנון.

כפי שנראים הדברים כעת, יורש העצר הסעודי החליט להפוך כיוון – לא עוד להתמודד עם ה"פאן ערביות" באמצעות האידאולוגיות של ה"פאן אסלאם", אלא להסתלק מן "הפאן" שמבקש לכפות אחדות על המזרח התיכון. למעשה הוא רוצה לפרק את המזרח התיכון לגורמיו, או במילים אחרות: לעודד את סיום פרק הסייקס פיקו (הסכם משנת 1916) שהקים את המדינות הערביות הלאומניות. הרעיון הוא לפרק את מדינות ערב, לא לצורך אחדות ערבית או אסלאמית, אלא כדי לחזק את המגמות שראינו בסוריה ובעיראק – התפרקות האזור לעדותיו ולדתותיו, ומכאן התמיכה הממתינה למימוש בכורדים.

כדי שנוכל לראות זאת במו עינינו, הזמינה סעודיה את מנהיג המרונים בלבנון א-ראעי (הרועה) בשארה, שהתקבל אצל המלך סלמאן כאשר צלב זהב גדול על חזהו. על רקע המשבר העמוק עם לבנון, לא שמו לב לתמונות האלה. בעבר היו מקרים שנוצרים ערבים נתקלו בקשיים בנמל התעופה של ריאד, ולא יכלו לעבור בטענה כי "ערבי חייב להיות מוסלמי, ולא נוצרי" (נוצרים שאינם ערבים יכולים לעבור בלי בעיות). לפני כמה שנים היה מקרה שנוצרי בפמליית אבו מאזן לא יכול היה להצטרף לשיחות בריאד מחשש שיעוכב בשדה התעופה בסעודיה.

אבל כעת נפרס שטיח אדום בפני המנהיג הערבי הנוצרי מלבנון, עם הצלב הבולט על חזהו, מהלך שמאותת בחוזקה כי הממלכה הווהאבית הקיצונית מבקשת לפלס כעת דרך חדשה.

וזאת בשורה גדולה לישראל. במזרח תיכון שהוא פאן ערבי או פאן אסלאמי – למדינה יהודית אין מקום. חלק מחוסר הלגיטימיות של ישראל נובע מכך שהיא לא עונה להגדרות הבסיסיות של המזרח התיכון "הישן".

אבל אם סעודיה, המעצמה הסונית שכל המוסלמים עולים אליה לרגל – למכה ולמדינה – מקבלת גם את הכורדים וגם את הנוצרים, הרי יש מקום גם למדינת היהודים להיות חלק אינטגרלי, לגיטימי ומוכר במזרח התיכון המשתנה.

---

פנחס ענברי הוא סופר של המזה"ת, אנליסט בכיר ב-JCPA ומחבר הרומן הפוליטי "שומר השאול"