כאשר צופים בחדשות המגיעות מכל מקום בעולם, קל לאבד את האמון באנושות. מה לכל הרוחות קורה? קשה להבין או לקבל איזושהי פרספקטיבה של מכלול ההתרחשויות. הפרדיגמות, השיטות והמסגרות הישנות מתפוררות: דרך אלו עדשות יש להתבונן כדי להבין מה קורה?

בספרו "התודעה הגלובלית", הציע ויליס הרמן שהאנושות נמצאת בתהליך של שינוי תודעה כל כך יסודי, שבני אדם בעתיד לא יבינו איך האנשים שחיו לפניהם חשבו. הפעם האחרונה שתהליך כזה התרחש היה בתקופת הרנסנס: דמיינו שאתם מתווכחים על פוליטיקה עם עבד או עם אציל מתקופת ימי הביניים.

בימינו, אנחנו נמצאים בעיצומו של מאבק גלובלי בין השקפת העולם המסורתית המכונה שמרנית, לבין השקפת עולם הדורשת שינויים חברתיים, המכונה פרוגרסיבית. שתי ההשקפות נאבקות זו בזו בכל החזיתות במאמץ ליצור השפעה מכרעת על המבנה ועל ההתנהלות בעולם העתידי.

כאשר שני הצדדים מוכנים להכות אחד במשנהו, שניהם פועלים לפי הפרדיגמה הנוכחית של "מנצחים מול מפסידים". דרך חשיבה זו היא הבסיס לכל סוגי הפעילות בחברה שלנו היום: עסקים, פוליטיקה, דת, ממשל, חינוך וספורט. שני הצדדים נאבקים זה בזה מתוך ההשקפה ש"אנחנו" צודקים ו"הם" טועים. והעתיד תלוי בכך ש"אנחנו" ננצח.

אבל הפרדיגמה השלטת בעולם העתידי תהיה כזו של "מנצחים מול מנצחים". קל לומר זאת, אבל זה קשה ליישום. כיום הנקודה הקרובה ביותר למצב של "מנצחים מול מנצחים" שאנשים מצליחים להגיע אליה, היא "פשרה" שבה שני הצדדים מוותרים על משהו כדי להגיע להסכמה. אבל מצב אמיתי של "מנצחים מול מנצחים" פירושו שכל צד מקבל כל מה שהוא רוצה. קשה להאמין שזה יכול לקרות.

אבל זו לא פנטזיה של העולם העתידי. ארגונים וממשלות כבר משתמשים בפרדיגמה של "מנצחים מול מנצחים" בקבלת החלטות בתחומים שונים. למשל, בצפון מערב ארה"ב, הציפור הלילית "לילית מנוקדת" הייתה בסכנת הכחדה בגלל כריתה מוגברת של עצים. הפתרון המוצלח שמצאו היה תוצאה של תהליך שבו השתתפו כל הנוגעים בדבר: חוטבי עצים, בעלי אדמות, פעילי איכות סביבה, ילידים והממשלה. דוגמה אחרת: בברזיל, בכמחצית מהערים הגדולות מנהלים תהליך שיתופי של קבלת החלטות שבו מאפשרים לאזרחים להקצות הוצאות חדשות לתקציבים מוניציפליים. כאשר מאפשרים לכל אחד לשבת מסביב לשולחן שבו מתקבלות ההחלטות, לא נותר אף אחד שיתנגד לתוצאת הפגישה. תהליכים של "מנצחים מול מנצחים" כבר קיימים, הם רק עדיין לא בשימוש נרחב.

בעלי ההשקפה הפרוגרסיבית לעולם לא יצליחו ליצור עולם חדש, אלא אם יכירו בכך שיש אפיונים בהשקפת העולם המסורתית שעובדים ויש לשמור עליהם. הם ייתקלו בהתנגדות עד שיכירו בערך של המשכיות ומסורת, ותהיה להם חמלה כלפי אלה שמבולבלים ומפחדים לחיות בעולם משתנה ולא מוכר.

בעלי ההשקפה השמרנית ירגישו שהם מאבדים שליטה אלא אם כן יכירו בכך שיש משהו בדבריהם של אילו המודאגים לגבי הסביבה ולגבי אי הצדק בחברה. במצב הזה נוכל לעבוד יחד, לעצב מחדש את עולמנו בדרך שתעבוד עבור כולם, כולל אלה שאהבו את הדרך שבה הדברים עבדו בעבר. תפקידו של כל אדם חושב בחברה, המודאג מהמצב הנוכחי, אינו להצטרף למריבה ולתמוך באחד הצדדים, אלא לתמוך במודל של "מנצחים מול מנצחים".

---

טים קלי הוא יועץ אסטרטגי, מומחה עולמי למציאת יעוד ומרצה מבוקש