כדי ללמוד על תפקידו האמיתי של החינוך, צריך לחזור לשנת 384 לפני הספירה
פרופ׳ יולי תמיר | 9 באוקטובר 2014 | מחשבות | 3 דק׳
הגיע הזמן לחזור למקור
בישראל, כמו ברבות ממדינות המערב, ישנה תחושה שהחינוך הציבורי במשבר. התחושה נובעת משינויים רבים החלים בכלכלה ובחברה המודרנית. במידה רבה תחושת הכישלון היא תולדה של הצלחה - כיום אנו לוקחים כמובנית מאליה את העובדה כי כל ילד וילדה מצויים במסגרת חינוכית מגיל שלוש ועד לגיל 18, מקבלים את ביעור הבערות כדבר כמעט ״טבעי״ ומניחים שכל אדם צעיר אמור לרכוש תואר אקדמי.
לפני דור או שניים הישגים אלו היו חזון שעוד רבה הדרך להגשימו. בתקופה זו אפשר היה לראות איך החינוך ״מתקדם״: כל דור היה משכיל מקודמו והורים הניחו כי ילדיהם ילמדו שנים רבות, וירכשו ידע רב יותר מהם.
אבל כיום החברה המערבית היא החברה המחונכת ביותר שחיה אי פעם. מכאן ואילך עשוי אמנם להיות גידול איטי והדרגתי ברמת ההשכלה של האוכלוסייה הבוגרת, אולם התנופה נעצרה והדור הנוכחי יודע היטב כי ילדיו, וילדי ילדיו לא יהיו יותר משכילים ממנו.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
