הריקוד האחרון, לפני שנפטרים מהעולם

באחד מביקוריו בבית האבות מצא אפרים את אביו, יאשה, ישוב בחדרו, על כיסא גלגלים. דמעות התגלגלו בערוצי הקמטים הרבים שנחרטו בפניו במהלך 86 שנות חייו.

״קום מהכיסא!״ ציווה אפרים על אביו. הוא קיווה שהשיתוק שאחז באביו הוא תוצאה זמנית של בדידות, של פחד ודיכאון

״אני כבר לא יכול ללכת. עכשיו יעבירו אותי למחלקת התשושים...״