חלומות וחזיונות של סוף החיים תועדו במשך דורות, אבל בשנים האחרונות הם נחקרים גם באופן שיטתי. ד"ר כריסטופר קר, רופא הוספיס ומבכירי החוקרים בתחום, מספר בריאיון על מטופלים שפגשו את יקיריהם המתים, על התחושה שזה "לא היה חלום" – ועל האופן שבו החוויות האלה מפחיתות פחד ומסייעות לפרידה
רקפת תבור | 7 ביוני 2026 | פסיכולוגיה | 11 דק׳
"הם באו לקחת אותי": מה רואים אנשים בימים האחרונים לחייהם?
בימים האחרונים לחייה התעוררה ג'ין מחלום שלא דמה בעיניה לחלום רגיל. הוא לא אמר לה במפורש שהיא עומדת למות, ובכל זאת כל פרט בו נשא תחושה של מעבר, של ליווי, של פרידה שכבר החלה להתרחש.
"בחלום, שכבתי במיטה ואנשים עברו לצדי לאט מאוד. מימיני עברו אנשים שאני לא מכירה, אבל כולם היו ידידותיים מאוד. משמאלי עברו אנשים שהכרתי בחיי – אבי, אמי וגם דוד שלי עבר שם. בעצם כל מי שהכרתי בעבר וכבר מת, עבר שם. הרגשתי טוב, ממש טוב כשראיתי את האנשים האלו", סיפרה ג'ין ימים ספורים לפני מותה. "בזמן האחרון ראיתי את אמא שלי כמה פעמים. אני לא יכולה לומר שלאורך השנים אני ואמא הסתדרנו טוב ביחד, אבל הרגשתי שהצלחנו לפצות על זה במפגשים האלו".
בתה של ג'ין הבינה את החוויה הזאת לא כעוד חלום לילי, אלא כמעין הכנה פנימית לעזיבתה. מבחינתה, החלום לא ביטל את המוות המתקרב, אבל הפך אותו לפחות זר ולפחות בודד. "היא כמעט האמינה שזה באמת קרה, אבל ידעה שבעצם לא, כי היא הרי התעוררה לאחר מכן שוב בבית, אף על פי שהרגישה שזה קרה במקום אחר", סיפרה בתה. "מבחינתי זה מנחם ומעודד מאוד לדעת שההתנסויות האלו נתנו לה בדיוק את מה שהייתה זקוקה לו לקראת מותה. זה גם עזר לי להבין שאנחנו לא לבד כשאנחנו מתים".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
